בלי חֲרָטוֹת

החרטות תולות על תנוך האוזן ובכל יום יותר מאזור השמע ואת תוהה אם תפני מכתיבה, אולי הגיל או שמא פשוט גם להן תאריך תפוגה. תודה רבה לך רבקה יקרה, שבת טובה ומיטיבה.

השיר בהחלט מפרק לשפה את "הצורה" או חותר תחת "מובן", "פשר" במשמעות הרגילה של המושג.

שלוש פעמים חרטות, לרגע קראתי גם חAרטות, וגם קראתי את חרט על אבן, חרט על לוח לבו, רק שבשיר הן תלויות על תנוך האוזן.

בהיותן צליל, סיום השיר עם ה- ה"א דומה לקול האוויר הנפלט מפי המת, לקול נפיחה וכו'

רבקה יקרה,

בשורות מעטות הצלחת להפוך את החרטות מדימוי מופשט לדמות חיה ומעוררת מחשבה. הסיום המחויך והאירוני מזכיר שלעתים החוכמה האמיתית היא לדעת לשחרר את העבר ולהקשיב יותר לחיים שלפנינו.  יפה כתבת.

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק

החזרתיות המכוונת על המילה: "חרטות", מבקשת להדגיש את עוצמתן בחיי אדם. אך, ואולי דווקא משום כך, האדם מרחיק אותן מעצמו, וכן כנראה שיש להן תאריך תפוגה. אולי טוב שכך. 

לכן, אני משתדלת לפעול על פי "סוף מעשה במחשבה תחילה", שכן חרטה היא תחושה קשה ביותר בעיני ועבורי. 

את מדמה את החרטות לעגילים כבדים התלויים על תנוך האוזן, אשר הלכו והתרחקו עם השנים מאזור השמיעה והמודעות. השיר מציג בהקלה ובהשלמה את הרעיון שגם לחרטות ולייסורי המצפון של העבר יש "תאריך תפוגה" טבעי, והן פשוט מאבדות מכוחן ומחשיבותן ככל שהזמן עובר.

כתיבה לעילא - שבטובה