שִׁעוּר בְּאֶזְרָחוּת

ציפורים מתות בליבה. נהרות אש בגופה. עדיין גם עתה, אחרי שנים כה רבות של עצמאות. ונראה כי החזון והחלום עדיין לא מומש והשלווה לא הגיעה למדינתנו. 

מכורה ארורה. 

הוא סוג של חיבור רגשי-נפשי  שמעורר בי תמיהה רבה. אגב הוא מופיע באינספור יצירות מכל סוג, בטח באופן בולט מהמאה ה- 18. בשירת הגעגועים לציון של ריה"ל למשל אין מבט/תחושה מהסוג הזה.

יעקב היקר,

שיר עוצמתי, נוקב וכואב, שבו היופי והחלום מתנגשים באכזריות עם מחיר הדמים שמשלמים הצעירים למען המולדת. הסיום, „מכורה ארורה”, מטלטל ומותיר בלב זעקה גדולה. כתיבה חזקה ומעוררת מחשבה.

יום טוב ושקט

שמוליק