על הספסל

.

יש אֶפקט של כמו גלי ים כשהשמש על האספלט,

בחום, והכול בתנועה לקראת הצופה. 

סיום רגיש-רגיש - כזה שחוזרים על קריאת 

השיר.

והשיר ממקם אותך גם כמביט, גם כחלק, גם

כדוֹבר, דוֹבר מדייק ורגיש למתחולל תחת השמש. 

דיבר אליי. מאוד. ואהבתי. מאוד. 

תודה רבה-רבה, צביקה יקר. <לב>

רבקה

---

והפרחים שלא מגיעים והדמעות - יוצרים מכלול פואטי בלתי רגיל.

צביקה היקר,

שיר עדין, ציורי ונוגע ללב. הפרחים שנדמים כשטים לעבר הדובר יוצרים רגע של יופי ושל געגוע, עד לסיום שבו הראייה והדמעות מתערפלות יחד. כתיבה שקטה שמצליחה לגעת עמוק. אהבתי מאוד.

יום טוב ושקט

שמוליק

זועק: מעבר לרחוב חצר הית פרחים שמרחוק נראים כאילו שטים לעברך אבל לא ממש מתקרבים אליך. אולי צפים, אולי מתנמנמים וראייתך מתערפלת וגם הדמעות. תודה רבה לך צביקה יקר, לילה טוב.