אלפי היקר,

הצלחת להעניק לסיפור המקראי קול פיוטי ורענן, השוזר בין מדרש, דמיון ולשון עשירה. הדמויות מקבלות עומק אנושי, והמעבר מהגר ואברהם אל צחוקה של שרה מוביל בטבעיות אל רגע הולדתו של יצחק. הסיום מאיר את כל השיר באור של תקווה, ומזכיר שלעתים דווקא לאחר ההמתנה הארוכה והכאב נולדת השמחה הגדולה ביותר. כתיבה מרתקת ומעוררת מחשבה.

יום טוב ושקט

שמוליק

איזו תמונה מאלפת -  היא מזכירה את המדרש על המטבע.

המדרש מספר כי בצד אחד של המטבע היו נער ונערה, ומצידו השני היו אנשים באים בימים.

הטענה הלוגית גורסת כי לא ייתכן שלאנשים באים בימים יוולדו ילדים.

ולעומתם אומר המדרש לא כך היא, כאשר אתה צוחק, אתה צעיר, כי מעולם לא נולדת.

ולכן צחוק ולידה חדשה אפשריים כל רגע.

כמו השיר

 הגר מתוארת כנסיכה מצרית חכמה ומשכילה. אברם נהנה לבלות במחיצתה ולנהל איתה ויכוחים שכליים, ומרגיש לצידה עוצמתי כמו מלך.

 מתוך הקשר ביניהם נולד ישמעאל, המאופיין בשיר כילד פראי וסוער שמדאיג את אביו.

שרי מתחילה בבדידות ובחוסר אונים באוהל, אך השיר מסתיים בצחוקה הגדול ובלידתו השמחה והמתוקה של יצחק.

מקסים הסיפור בתוך השיר

ההשראה לשיר היו כתבי פילון, ותמונת רחפן של פרא המדבר בחפשו מים.

בימי נובמבר של השנה הקודמת היו גלי חום ארוכים כל כך עד שהילדים בבית הספר הסמוך החלו לנעור - 

כחמורים בהפסקהֿ, ואפילו ברחוב נשמעו נערות בעלי חיים מתוך אנשים - זו היתה כמיהה עצומה לגשם ומים.

מזג האויר החם עם תמונת הפראים המחפשים מים ונערות בעלי החיים (כן-כן של בני אדם, יחד עם זאת בעלי חיים)

היו הטריגר לשיר.

ראיייתך עמוקה, כי בדרך כלל אנשים נוטים לראות באברם דמות הסטורית, אנשים לא רואים באברם ארכיטיפ של האדם המודרני, של עצמם, שהוא״אלוף״בחוכמות העולם

כולל אסטרונומיה. 

ויצור הכלאיים הזה, ישמעאל, של ״מחשב על״ (אברם) עם חוכמות מצריות (חוכמות העולם) מוליד פרא-אדם שחי במדבריות ומשווע למים.

מים חיים הם בטוי לאהבה ונביעה.

לכן הוא נקרא בשיר ״סתום רוח״. הרוח משכנה בלב. וכשאין רוח בלב אי אפשר לדבר.

פילון לא רואה באברהם אב ליצחק, הוא דורש זאת מן הכתובים: ״הנה בן לשרה אשתך״.

הצחוק הוא תולדה של חיים ללא חישוב ללא אינטרס, הצחוק מתפרץ באופן פתאומי כי איננו ״מחושב״, ראי לידת פרץ אבי דוד.

ואנו שמחים כאשר אנו לא חושבים - הווים בהוויה.

תודה אביה על בוקר נפלא

דרך מיוחדת במינה להגדיר את הגר. דמות שלא נגעו בה רבות, והנה עתה היא הופכת למרכז. מושא אהבתו של אברהם. ושרי... הנה גם היא ושחוקה נשמע למרחוק סוף סוף. 

בחיבורו של פילון על אברהם הוא מדבר עליה (הגר) בהרחבה, ועל עצם העובדה הפשוטה

שאברם לא היה ראוי לשרי, וזאת הסיבה שלא נולדו להם ילדים.

אברם של פילון הוא ארכיטיפ של האדם המודרני אינטרסנט מחושב שחישובי עלות תועלת מטרידים אותו כל היום.

ההליכות של אברם בארץ ישראל נועדו לנער אותו מתוך הכבדות של עופרת המחשבה.

המיזוג של שני אינטרסנטים יוצר פרא אדם - ישמעאל- שאינו מדבר שאין לו מילה, שאין לו נביעה, חומר הכי בסיסי של המציאות ללא רוח.

עכשיו ראי תפילתו של אברם ״לו ישמעאל יחיה לפניך״.

את שרי רואה פילון כ״שיר״ כביטוי הכי גבוה שבין האלוהות לאדם. לכן מה לה ולאברם?

ובאשר לדמות הגר הוא תוארה בשירו של איציק מאנגר שתורגם על ידי חיים חפר, הולחן על ידי דובי זלצר, ומושר על ידי רבקה זהר.

״הלילה האחרון של הגר אצל אברהם״ https://www.youtube.com/watch?v=uEoSon-7DVI

האזנה נעימה וכל טוב

משחק מצויין של עבר-הווה מבחינה לשונית.

מעניין

יפה תיארת את דמות הגר

כדמות מרכזית וכל זה נגתב בשיר קסום

יום טוב-פעמיים כי טוב

מני מרים