המילה חבלים היא נרדפת לכאבים.

מעמק האינסוף אותה ישות המתעללת בו כרצונה.

ואני נמשך כמעט בעל כורחי למיתוס הבריאה של הזוהר או הלוריאני, לאותן עשר ספירות שנוצרו ע"י האינסוף שהחליט למצוא בעצמו את "הסוף", החומר והכאב.

אין זה מקרי שעשר הספירות מזכירות אדם בצורתן, וחלקן התחתון הוא מלכות, יינג ויאנג, גברי-נשי.

שיר מעניין

רק הבהרה פשוטה, אין ישות באינסוף, מהות האינסוף שהוא א-י-ן, כלומר לא-יש.

ואכן נכון השיר במהותו קבלי כמו חבריו לספר.

שנה טובה ומתוקה

מלאת מסעות מיתולוגיים,

בברכה,

אלפי

מכירה את המימרה:

אינסוף והכל בו?

איך מבחינה הגיונית ייתכן שהאיסוף התכווץ לתוך עצמו ואפשר לחומר [אור הוא חומר, גם בקבלה!!] לפרוץ ממנו לתוך המקום הפנוי מניה?

אז "אינסוף" לדעתי זה טרמינוס-טכניקוס קבלי, אבל אין לו המשמעות הפיזיקלית בת ימינו.

כי הגיון מניח תופס ונתפס.

סובייקט ואובייקט, דואליזם.

ומה לדואליזם ולאינסוף?

יש מי שמצא דרך לתאר את האינסוף על דרך השלילה כמו בפיוט

יגדל אלהים חי (של דניאל בן יהודה דיין - איטליה המאה ה-14)

1. יִגְדַּל אֱלֹהִים חַי וְיִשְׁתַּבַּח / נִמְצָא וְאֵין עֵת אֶל מְצִיאוּתוֹ
2. אֶחָד וְאֵין יָחִיד כְּיִחוּדוֹ / נֶעְלָם וְגַם אֵין סוֹף לְאַחְדּוּתוֹ
3. אֵין לוֹ דְמוּת הַגּוּף וְאֵינוֹ גּוּף / לֹא נַעֲרֹךְ אֵלָיו קְדֻשָּׁתוֹ
4. קַדְמוֹן לְכָל דָּבָר אֲשֶׁר נִבְרָא / רִאשׁוֹן וְאֵין רֵאשִׁית לְרֵאשִׁיתוֹ

וגו׳

כל טוב,

אלפי

אבל זה לא פיוט מיסטי-קבלי, ואין בו מאופי המיתוס המיסטי.

לתפוס אינסוף בהיגיון אינו קשור ליצירת סיפור בו האינסוף הופך עצמו ל-מקום, לחלל - אגב, שלא כמו בפיוט שציטטת.

--

והנה פיוט 200 שנים קודם, של רשב"ג

אָדוֹן עוֹלָם אֲשֶׁר מָלַךְ, בְּטֶרֶם כָּל יְצִיר נִבְרָא:
לְעֵת נַעֲשׂוּ בְחֶפְצוֹ כֹּל, אֲזַי מֶלֶךְ שְׁמוֹ נִקְרָא:

וְאַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל, לְבַדּוֹ יִמְלוֹךְ נוֹרָא:
וְהוּא הָיָה, וְהוּא הוֶה, וְהוּא יִהְיֶה בְּתִפְאָרָה:

וְהוּא אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי, לְהַמְשִׁיל לוֹ לְהַחְבִירָה:
בְּלִי רֵאשִׁית בְּלִי תַכְלִית, וְלוֹ הָעֹז וְהַמִּשְׂרָה:

וְהוּא אֵלִי וְחַי גּוֹאֲלִי, וְצוּר חֶבְלִי בְּעֵת צָרָה:
וְהוּא נִסִּי וּמָנוֹס לִי, מְנָת כּוֹסי בְּיוֹם אֶקְרָא:

בְּיָדוֹ אַפְקִיד רוּחִי, בְּעֵת אִישָׁן וְאָעִירָה:
וְעִם רוּחִי גְּוִיָּתִי, יְיָ לִי וְלא אִירָא:

שיר יפיפה ..פיוטי ועמוק..

יש בשיר התעלות רוחנית,

המחפשת משמעות..

תודה רבה לשירתך אלפי..

המשך ערב נעים..

ממני שמאי..

את נוגעת בסבל הקיים בעולם כדרך הבודהיסטים להתייחס לחיים. אך האדם ותעצומות הנפש שלו יכול לגבור על הכול. הוא המנווט, ההגאים בידיו כרב חובל. 

כדי להבין את שירך קראתי את הדו-שיח

בינך ובין אריק

תגובות מסוג זה מאפשרות ללמוד דברים

שלא ידעת

מכל מלמדי השכלתי

המשך יום נעים

ממני מרים

העונה הבאה נמצאת ממש מעלינו...

כל טוב