ימים של תוגה

ימים של תוגה

מתוך ימים של עצב קודר הפכתי להיות לאחר

ושנים של תמימות מופלאה

נמחקו באחת עת הגיעי לגיל הבינה

ילד הייתי וגם זקנתי

עת לגיל ההתבגרות הגעתי

התמונה בארון

התמונה בארון של תצלום המחזור הראשון

נער צעיר ובלורית שובבה

זה אני הבוגר עם כל הכיתה

ועכשיו כל כך הרבה שנים

איש לא הביט לילד ההוא בפנים

ואני הבוגר ועכשיו כמעט כבר זקן

עברתי כה רבות, שינויים ותהפוכות

ואני מביט עכשיו בעצמי ופער מפריד בינו לביני

הנער ההוא זה אני, והכאב בעיניו אמיתי

שנים מחקתיו מלבי, שכחתי את סבל ילדותי

ובדהרת המעשה, התעלמתי מהילד הזה

עכשיו אותו אני מחבק, עצוב אני ועוד איך

לחייו הצרובות בדמעות, והלב שנשבר פעמים כה רבות

שכחתיך מאחור, נטשתיך כאשר כל מכשול רציתי לעבור

לא נכנעתי לגורל אכזרי, את חיי לא נתתי,

אף שמלאך המוות בא אותו לשמים להביא

ואולי בגדתי ופשעתי לילד ההוא,

ובדהרה המטורפת הנואשת כל כך

התמונה ההיא בארון חסרה לי כל כך פתאום

זה אני הנשכח החסר מעצמי

זה אני ועוד משהו שחסר

הכאב ההוא הישן הולך ומתעצם

הכאב שעטף וחנק את הכול

עד אשר חייב הייתי להשאירו מאחור

הכאב שזחל נאנח ונפל

ואני שהמשכתי לדרכי

חוזר אני עכשיו לעצמי

ולתוך שלולית אפלה

אני מתכופף ורואה עצמי כמו במראה

שערי מאפיר על פניי הקמטים

באתי לקחת לאסוף את עצמי בדרכי האחרונה בחיים

הילד החוזר אתי ממרחקים

אני אוחז בידו ויחד אנו הולכים

צעדיו הססניים והוא כה מבויש

הילד הזה הוא אני שנולד מחדש

אנחנו שנינו הננו אחד

ההולכים לנו עכשיו יחדיו

הילד החוזר אתי ממרחקים

עצוב וכואב כל כך בפנים

דרך השבילים, הפרדסים והדשאים

אנחנו יחד חיים שלמים עוברים

והוא מביט בי ותוהה

האם אני הוא הילד הזה

הילד החוזר אתי ממרחקים

הוא כבר קרוב אלי ולהושיט לי יד מסכים

אני כה מתבייש, שכחתי אותו במקום נורא

אך עכשיו לעתיד חדש כולי תקווה

ואנו כבר כמעט מאוחדים

אלי מבטו המושפל הוא כבר מרים

ומעבר לחיים שלמים

אני חוזר ושב להיות כמו לפנים...

הדמעות על לחיו כבר יבשו

פניו של הילד העצוב קצת שלווה מצאו

ומתוך עולם שהתפורר

שהיה עליו נופל

הילד עכשיו יוצא

לחיות שוב הוא רוצה