יומיום / 1 / 2 / 3 / 4 /

רבקה יקרה,

ארבעת קטעי "יומיום" מצטרפים בעיניי למסע אחד , מן ההתכלות והכאב, דרך חשבון הנפש וההצטמצמות, ועד לרגע שבו מתגלה מחדש הילד הפנימי וההכרה שהפלא כבר שוכן בתוכנו. אהבתי במיוחד את האופן שבו את משחקת עם השפה ועם פירוק המילים, עד שהצורה עצמה הופכת לחלק מהמשמעות. מעט מילים, אך עומק רב, שמעורר מחשבה ומותיר הד ארוך גם אחרי הקריאה. 

לילה טוב ושקט

שמוליק

.

תודה רבה על קריאה + תגובה, 

ותודה רבה-גדולה על כוונותיך הטובות, 

שמואל יקר: 

אתה, כמוני, יודע ש- אין הד ארוך ... <חיוך>

<לב>

רבקה

---

"שלא ייגמר לעולם," כתבה חנה סנש ואת נוגעת בזה באירוניה מכאיבה. את הולכת ומצטמצמת וחשה כי גם הזמן כמוך... לעומת הילד המצפה בשקיקה ליום חדש, כל יום הוא פלא עבורו. וכן, הוא עדיין לא יודע...

הראשון: רואה את הסוף: מצרה על כל תוכניות יומיומיים שבולע אותך ורואה בכך תחילת הסוף. 

השני: האמירה של חנה סנש שלא תיגמר לעולם מעסיקה אותך במקום הנובלה והרומן  מבלי שאת יודעת אם תסיימי. יש לך בטח סיבות לכך.

השלישי: יומיום את מצטמצמת ומצמצמת. 

הרביעי: יפה ומרגש: יומיום ילד קטן עורג ללא ידוע, זרועותיו פרושות לחמה, לפלא הגדול מבלי שהוא ידע שהוא פלא. שישאר ילד כזה לעולם.

תודה רבה לך רבקה יקרה, יום טוב.

קראתי. שם הרביעייה הוא "יוםיום", או בלשוננו - השגרה.

השגרה הזו אולי מחסלת כל אפשרות ל"התחרג" ממנה, עד כדי כך, שגם התפילה של חנה סנש מקבלת משמעות נוראה. אבל חנה סנש לא הגיעה לאף שגרה.

מענינת הבחירה במילה "חמה" על פני השמש בשיר הרביעי, שהרי חמה מצביעה על החום, שבימים טרופים אלה הוא סיוט בלתי רגיל. האמנם הילד הוא הפלא?

.

קודם כול: תודה רבה!

הבחירות שלי:

* "יומיום" לעומת "כל יום": 

"כל יום" לא בהכרח משדר שגרה, ורציתי אותה.

* מה קרה לשיר של חנה סנש: בדיוק מה שקרה לה.

היה לי חשוב להדגיש זאת; שמחתי עם קריאתך.

* "חמה" במקום "שמש": כאן השמיעה חשובה:

לא רציתי את צליל ה-שִׁין, חריקתו באוזן;

הרי מבח' השם עצמו, בקיץ גם המילה 

"שמש" 

משדרת חום אדיר, סיוטי (אצלי, לפחות). 

והעיקר: חמה/שמש יש יומיום, בכל עונות השנה - 

וחשיבותה בחורף ובימים הקרים גם בסתיו וגם באביב.

* האמנם הילד [הקט] הוא הפלא? כן, בעיניי. 

שוב: תודה רבה על קריאתך ותגובתך, אריק. <לב>

רבקה

---

כשהיינו קטנים, רצינו להיות גדולים

וכשאנחנו קצת מזדקנים, אנחנו רוצים להיות שוב בילדות

ואולי, אולי הילדות חוזרת אלינו ...

ואני רבקתי, אני יודעת שאני מזדקנת, אבל נדמה לי

ש... לא ממש מתבגרת. 

עדיין מתנדנדת על נדנדה בגן הציבורי

וילד שחולף עם אמא שלו אומר,: אמא תראי, היא כמו ילדה.

רבקה יקרה..!!!

שעון הזמן מתקתק..את בוחנת את עצמך לאורך שנות חייך..כל שנותר זיכרונות..

רבקה יקרה..!!!

בכול אחד מאיתנו החפץ חיים..יש עדיין את הילד הקטן שבנו..תיהני את היום ואת הרגע..בבריאות טובה..

לילה טוב וסופש נעים..

.

תודה רבה-רבה, שמאי יקר. רציתי בקריאתך

ובתגובתך. <לב>

רבקה

---

מכול ה–