שירים

מבעד למסך הדמעות

 
ראיתיך ביום סתווי אחד
על ספסל בגן יושבת בוכייה
ניגשתי אליך וממחטה לך הושטתי
ואת לי בקול חנוק הודית.
וכך ביום סתווי אחד,אל נפשך
הפצועה והמדממת התחברתי
נפשך שעל אהובך שנקטף לו
בטרם עת קוננה.
ומאז ואיליך הייתי בא בכול יום
לנחם ולהקשיב,ואת דמעותייך למחות.
ועם כול יום שעבר עלי במחיצתך
גברה לה גם אהבתי איליך.
ולא מרחמים אהבתיך אלא מתוך
אהבה כנה,לנפשך העדינה והטהורה
שלחיבוק חם כה כמהה.
אך את בי ראית רק כתף עליה לבכות
ולא גבר עמו לחיות.
 וכך חלפו להם שנים,עד שיום אחד
חלחלה לתוכי ההכרה כי לא קיים איש
שיוכל למלא בלבך את החלל שהותיר
שם אהובך.
וכך עם כל הצער שבדבר לא הוספתי
איליך עוד בוא.  
 
 
 
 

תגובות