רב האור והתכלת ...

מוסיפה על שירה של נעמי שמר: אם רק בישראל לא יודעים מה חלום ומה חידה בלבבו של השלום בלבבו של  החייל בשיר של נעמי שמר באור התכלת העזה בהשמש ומה בלבבנו לאורן. תודה רבה לך רבקה היקרה, ערב טוב ושקט. את לוקחת בחשבון את העם, לא רק את החייל.

שם השיר מייד הקפיץ לי את זכרון ספרו על עמוס עוז "באור התכלת העזה". מודה שהתחלתי לקוראו רק בגלל הכותרת הנהדרת, אבל די מהר נטשתי. המספר/המחבר של עוז היה נרקסיסט שנשבה בתוך ערמות השבחים שקיבל ואבדה דרכו.

תכלת הוא צבע בעל משמעות מיסטית אך גם רוחנית ביהדות. הוא מייצג את השכינה, את אור השבת, את צבעם של השמיים בשעות הבוקר.

ומכאן

העתקת השיר של שמר-זראי מ-1956 "רב האור והתכלת" התורה הייחודית לך לענ"ד חושפת באכזריות את השיקריות, האשליה העצמית, את העתיד המפונטז והדמיוני[ א-לה-פאקאן] של "דור במדינה" שם שהעניק גרשון שקד לסופרי שנות ה- 40 וה- 50 במאה הקודמת].

נדמה לי גם, שסיום השיר של שמר, בציטוט פיוט לתשעה באב, [ גירונדי] אמור כנהוג בשיבוץ הימיביינמי, להציג משמעות אחרת, נגודית: בנייה מחדש של "המקדש" או לפחות מדינת ישראל.

שְׁכוּרָה לֹא מִיַּיִן הַשְׁלִיכִי תֻפַּיִךְ.

קָרְחִי נָא וָגֺזִּי וְְהַשְׁחִיתִי אַפַּיִךְ.

שְׂאִי עַל שְׁפָיִם קִינָה וְסֺבִּי כָּל אֲגַפַּיִךְ.

וְזַעֲקִי לִפְנֵי ה' עַל חָרְבַּן סִפַּיִךְ

עַל חֺרֶב סִפַּיִךְ שְׂאִי אֵלָיו כַּפָּיִךְ:

והחלק של הדוברת השירית נמצא בשיר השני, שגם הוא מלאכת מחשבת של חשיפת העליבות התודעתית-התרבותית בה אנו נמצאים בימים טרופים אלה. לימור, שייכת לישראל אחרת לגמרי, לכן השאלות העולות מהשיר של שמר זוכות ל-לגלוג של הדוברת.

לענ"ד שיאו של השיר הוא בהלחם, שכמעט לא מורגש, בין שם השיר לבין שם ספרו של עוז, שהתפרסם ב- 1980 והיה אסופה של מאמרים פוליטיים, בין היתר.

רַב הָאוֹר / בְּא

וֹר הַתְּכֵלֶת הָעַזָּה / וְהַשֶּׁמֶשׁ / וּמָה בִּלְבָבֵנוּ לְאוֹרָן 

רבקה יקרה,

הצלחת לקחת שיר אהוב של נעמי שמר ולהאיר אותו באור חדש, כואב ומפוכח. השאלות על חלומו של החייל ועל לבו של השלום מהדהדות היום בעוצמה גדולה אף יותר, והסיומת ,“ומה בלבבנו לאורן”

מעבירה את המבט אל כל אחד מאיתנו. כתיבה רגישה, מעוררת מחשבה, שמחברת בין הזיכרון, המציאות והתקווה מבלי לאבד את העדינות.

לילה טוב ושקט 

שמוליק

שירה הנפלא של נעמי שמר מביא תמונה יפה

חייל שחוזר מן הדרך ופרח בידוף...

(אני פעם המתנתי על הדרך לחייל שישוב ויביא לי פרח, והוא לא שב)

תיאור יפהפה של כחול ותכלת, תהייה מהו השלום בלבבו של החיל.

רבקתי היקרה, גם אני פעם ראיתי בדמיוני על פרח שמושט, אבל -

לא תכלת וכחול ראיתי, ראיתי הרס והאדום לא היה בפרח. אבל בכל זאת הושט פרח...

כך לימור המשעשעת נהגה לומר. ואת חלום השלום אינך נוטשת, מייחלת לרוגע ולשלווה באזורנו. 

את מדברת על רגע קסום, תמים ומלא תקווה, שבו חייל חוזר מהדרך ומגישפרח אדום
את מוצפת מאור ותקווה  אך לצד השמחה עולה  תהייה עמוקה ומלאת ספק לגבי עתיד השלום והסודות המסתתרים בליבו של החייל

החלק השני מדבר על המציאות הישראלית המורכבת דרך העיניים של ימינו. את משתמשת בביטוי המפורסם של הדמות לימור מהתוכנית "רק בישראל" כדי להגיד שהתמימות ההיא הלכה לאיבוד. הקטע תוהה האם כיום, תחת אותה שמש ותכלת ישראלית עזה, אנחנו עדיין מסוגלים להבין את מהות השלום או את מה שמתחולל בליבם של החיילים ובליבנו שלנו.

נ ה ד ר

.

אביה אהובה, ציפיתי לתגובתך. ולא איכזבת.

תודה רבה-רבה לך! <לב>

רבקה

---