יצירות אחרונות
מוקדש לאור שלי (3 תגובות)
אילה בכור /שירים -23/08/2026 19:57
הילד בן שלושים (3 תגובות)
ZR /שירים -23/08/2026 18:02
זיכרון כמים חיים (6 תגובות)
עליזה ארמן זאבי /שירים -23/08/2026 15:50
מסיפורי העץ אובות - דרכו של אובות (10 תגובות)
אריק חבי"ף /סיפורים -23/08/2026 13:48
אין סודות (3 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -23/08/2026 12:51
הוא יגיע בזמן (11 תגובות)
**לנה** /שירים -23/08/2026 12:48
וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם הַיּוֹם הוּא לְטֹהַר (5 תגובות)
אלפי /שירים -23/08/2026 12:33
דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ (6 תגובות)
בבר 1 /שירים -23/08/2026 12:03
סיפורים
בין הגלים🌻🌹🌻בין הגלים/ש. כהן אלון עמד על מגדל ההצלה והביט אל הים. זה היה סוף אוגוסט. הרוח נשאה ריח של מלח, והשמש כבר החלה להנמיך אל קו האופק. החוף היה כמעט ריק, ורק אישה אחת פסעה לבדה אל תוך המים. תחילה לא ייחס לכך חשיבות. אך כעבור רגע הבחין שאינה מנסה לשחות. היא המשיכה להתקדם, כאילו אינה חשה בגלים המתחזקים. משהו בדרך הליכתה הקפיא את לבו. בלי להסס זינק מהמגדל ורץ אל המים. בתוך דקות אחדות הגיע אליה, אחז בזרועה ומשך אותה בחזרה אל החוף. היא לא נאבקה. רק הביטה בו בעיניים כבויות. כשישבו על החול, עטופים במגבת, שתקו דקות ארוכות. לבסוף לחשה: אלון לא שאל שאלות. הוא רק הושיט לה בקבוק מים. למחרת הופיעה שוב על החוף. היא התיישבה הרחק ממגדל ההצלה, מתבוננת בגלים. אלון ניגש אליה עם שתי כוסות קפה. "שמי אלון," אמר בחיוך. "נועה," השיבה. כך החלו להיפגש מדי ערב. לאט־לאט נפרש סיפורה. חודשים אחדים קודם לכן התפרקה זוגיות של שנים. החלומות שבנתה קרסו, והיא איבדה גם את עבודתה. העולם שנראה פעם יציב הפך לים סוער. כעבור ימים אחדים סיפר גם אלון את סודו. "לפני שמונה שנים איבדתי את אשתי, המחלה הארורה, את יודעת. מאז אני מציל אנשים בים... אבל לא הרשיתי לאיש להציל אותי מהבדידות." נועה הביטה בו בפעם הראשונה בחיוך אמיתי. "כנראה שגם למצילים מותר לטבוע לפעמים." הוא צחק, והצחוק הזה פתח דלת ששניהם חשבו שכבר נסגרה. ערב אחד התחוללה סערה. החוף התרוקן, ורק הם נותרו לעמוד מול הגלים המתנפצים. "את יודעת," אמר אלון, "הים לימד אותי שכל גל, גדול ככל שיהיה, בסוף נשבר ונרגע." נועה אחזה בידו. "אז אולי גם הכאב." הוא הנהן. הגשם הראשון של סוף הקיץ החל לטפטף, אך איש מהם לא מיהר ללכת. הם עמדו שם, מביטים באופק שנצבע בזהב ובארגמן, כאילו השמש החליטה להעניק להם התחלה חדשה. כמה חודשים לאחר מכן שבו אל אותו חוף, הפעם מוקפים בחברים. לא הייתה שם תזמורת גדולה או קהל רב, רק חופה קטנה מול הים. כשאלון ענד את הטבעת על אצבעה של נועה, היא לחשה לו: "ביום שהצלת אותי חשבתי שהים לוקח ממני את החיים." אלון חייך והשיב: "לא... הוא רק הוביל אותך אל החוף שבו חיכיתי לך." הגלים המשיכו לשיר את שירתם העתיקה, אך הפעם נשמעו לשניהם כהבטחה שגם אחרי הסערות הקשות ביותר, תמיד מגיע חוף של תקווה ואהבה. 28.7.26
תגובות
ZR
/
כאילו הקדוש ברוך הוא מכוון את הסיפורים היפים והאופטימיים שלך.
/
28/07/2026 05:49
שמואל כהן
/
תודה צביקה היקר🌹🌻🌹
/
28/07/2026 07:47
ZR
/
ספר. נפלא
/
28/07/2026 09:10
גלי צבי-ויס
/
הים
/
28/07/2026 08:19
שמואל כהן
/
תודה גלי יקרה🌻🌹🌻
/
28/07/2026 08:48
גלי צבי-ויס
/
תמיד לזכור את המחזוריות בטבע שהיא גם בחיים. יום נעים שמוליק יקר. ❤
/
28/07/2026 09:26
דני זכריה
/
תמיד מגיע חוף של תקווה ושל אהבה
/
28/07/2026 08:47
שמואל כהן
/
תודה דני היקר🌻🌹🌻
/
28/07/2026 08:49
אריק חבי"ף
/
הלוואי, ממש הלוואי והחיים היו נוהגים כמו בסיפוריך
/
28/07/2026 10:51
שמואל כהן
/
תודה אריק היקר 🌹❤🌹
/
28/07/2026 12:33
רבקה ירון
/
***
/
28/07/2026 12:18
שמואל כהן
/
תודה רבקה יקרה 🌹❤🌹
/
28/07/2026 12:38
אביה
/
שמוליק יקר - כאילו עמדתי שם מול הגלים וראיתי את כל הסיפור לנגד עיניי
/
29/07/2026 17:43
שמואל כהן
/
תודה אביה יקרה🌹🌹🌹
/
29/07/2026 19:56
אביה
/
חוף חדש של תקווה - נפלא
/
30/07/2026 05:51
שמואל כהן
/
בהחלט מטבע לשון הראוי להפוך לשיר בפני עצמו.🌹🌹🌹
/
30/07/2026 09:35
jakuper
/
כל גל, גדול ככל שיהיה, בסוף נשבר ונרגע
/
01/08/2026 22:41
שמואל כהן
/
תודה ג'קופר היקר🌹🌹🌹
/
02/08/2026 06:26
התחברותתגובתך נשמרה |