הידען

צביקה היקר,

שירך מצליח לשלב בין הארצי לשמימי ברגישות ובתחכום. המעבר מן הבריאה אל האהבה האנושית יוצר הקבלה יפה, והסיום, שבו גם השמיים "נכנעים", מעניק לאהבה כוח כמעט קוסמי. אהבתי במיוחד את האמירה שהאהבה אינה חד-צדדית אלא שותפות של "אחד לאחד" , מסר עדין ועמוק על נתינה והדדיות. שיר קצר, מדויק ומעורר מחשבה.

סופ"ש רגוע ושקט

שמוליק

על אף שהם מרעיפים אהבה לכל, אך באופן פרטי אתה יודע שהאהבה מוגבלת משהו, ואתה מקבל זאת כמות שזה.