גם סלבדור דאלי נגע בזה בדרך משלו. ואת רואה את המכלול-החיים הניתנים עם היוולדנו לזמן קצוב, ורז החיים העלום, אניגמה גדולה. 

החפצים המציינים זמן הם אמצעים לשליטה ב"טבע", להכניס סדר בכאוס, אבל הם של בני אדם.

סיום השיר כמו בשיר הקודם והסנדלים מהפך את השיר בצורה אירונית ואולי גם מפחית מעוצמת ה"כבדות" התרבותית.

כשאני כותב את זה אני נזכר לפתע בקאמי ובשאיפתו לבטל את כל שרשראות התרבות, ההגיון, השפה ולהשאיר את האדם עירום, חידה.

המעניין הוא כאשר קוראים בשיריהם של הכותבים באתר לומדים להכיר את קולותיהם, מה פירוש? גם אם יכתבו שירים ללא שמות נוכל לזהות מיהו הכותב, כי הרי לכל כותב יש חתימת קול, המילים המדויקות בהן ישתמש, השדות הסמנטיים, הלוגיקה, הרגש, הצבע, החריזה, המצלול, מצבי הרוח, ולא משנה על איזה נושא יכתוב. כי השפה ערוכה ומוכנה לפניו לפני שנולד ובא לעולם כגוף בזמן.

עכשיו ניתן לשאול למה ההקדמה הארוכה הזאת?

אולי כדי לומר במילים פשוטות: אם לכל אחד יש חתימת קול משלו, שקיימת עוד לפני שהוא כתב מילה אחת - אולי זה סימן שהשפה עצמה קדמה לו. שהיא כבר הייתה שם, ערוכה ומזומנת, עוד לפני שהוא נולד לתוכה. וכשהיא מבקשת לנבוע ולהתגלות, נולד אדם שיוכל לדבר אותה, להדהד אותה דרך תודעתו בנהר הזמן.

והקול קודם לגוף במהותו, לא רק בזמן. בברכת הבכורה אומר יצחק, הממשש את ידי יעקב המלובשות עורות גדיי עזים: "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו" (בראשית כז, כב). זו אינה רק אבחנת החושים, אלא אמת לאמיתה: הקול, כתודעה דוברת, קודם להיווצרות הגוף הגשמי. ואולי זו העדות המובהקת ביותר לכך שהזהות האמיתית של אדם שוכנת בקולו, לא בגופו - וזה בדיוק מה שמאפשר לנו לזהות כותב גם ללא שמו, דרך חתימת הקול בלבד.

לכן כאשר קוראים את הפסוק "וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה, ויפח באפיו נשמת חיים, ויהי האדם לנפש חיה" (בראשית ב, ז) - ניתן לשאול: מה אם ה"נפש חיה" הזו היא בעצם דיבור, כפי שמתרגם אונקלוס "רוח ממללא"? רוח ממללת או רוח מדברת? ואז השורה "והיה האדם למילה" - היא בעצם נפיחת הנשמה בו כדי שידבר את התודעה.

כל טוב ושבוע טוב

אינני אפלטוניסט או ניאו אפלטוניסט, אני מסכים שאדם נולד לתוך מערכת לשון מוכנה מראש עבורו, ואפילו מסכים שהקול הוא בטרם שפה. די להסתכל בילדים זה נולדו ע"מ להבין זאת.

כאן לענ"ד נגמר הדמיון בתפיסת העולם שלנו ביחס לאדם-קול-אלוהים.

"קול" כמציין ייחוד הוא מושג מהמאה ה- 20, לפניו היו מלים אחרות שניסו להסביר, לפרש, לבאר, להגדיר את החידה.

ביני לבינך, אינני חושב ששפת בני אדם נעלה על שפת הנמלים, הכימית, או שפת הלוויתנים שעוד עלינו ללמוד.

מצרפת ראיון של בוב דילן

https://www.youtube.com/watch?v=wPIS257tvoA

כל טוב

אם תוכלי לאמ;לק את הרעיונות המרכזיים שרצית שאקשיב להם, אודה לך מאוד.

הוא מדבר על בין היתר על הקול ותהליך הכתיבה, הוא מספר למשל על לילה שלם בו הוא כתב ללא הפסקה

ובבוקר הוא אסף מתוך הכתוב מספר שורות וכתב מהם שיר.

כל טוב ויום ונפלא

התפוגגות הזמן המדיד והמעבר אל תודעה פנימית, שבה מתגלה עולמו של האדם מבעד לחידת היקום.

שירה עמוקה המותירה חומר למחשבה.

בוקר טוב לשבוע של בשורות טובות.

ממני..שמאי.

שבוע טוב ומבורך שופע בשורות טובות