השיר מתאר עץ אלון שמתבונן החוצה, הופך את ענפיו ועפציו לכלי כתיבה, ומבקש לספר זיכרונות נושנים על עלים, לילות, שעון אורלוגין וסיפורי סתרים.העץ הופך את עצמו למשורר – הוא מכופף את ענפו לקולמוס ומשתמש בעפצים כדיו לכתוב. העץ נזכר בימים אחרים שבהם אנשים שתו לידו, בשעוני אורלוגין ישנים, וברגעים של מחשבה ושקט ביער.
הבית האחרון מתאר את הכתיבה כיין סתרים קסום ומרגש, שעוטף את האותיות ביופי עתיק ובבגדי מלכות. היפה והקסום בשיר הוא ההאנשה של העץ...שירת העפאים..
תודה לשירתך היפה אלפי יקרה.
המשך ערב נעים..
ממני שמאי.

קריאה עדינה ונפלאה של של השיר,

כל טוב ורוב ברכות בשיריך הנגרים קדושה כיום השביעי

שאלתי את עצמי - האם זה שיר ארס-פואטי, שיר בו עץ אלון הוא האמן המשנה את העולם ללא הרף, גם בניגוד לחוקיות שלו? אהבתי מאוד את החריזה, הפיפורה המקרית - זה מעניק לשיר נופך של "שיר עם".