דויד שאותו אהבנו / גרסה מורחבת /

אינני חושב שדוסטוייבסקי היה "חילוני" או "לא דתי".  הסוגיות העמוקות שהוא דן בהן גם בספריו האחרים צומחות בנפש ש"חטא ועונש" הם יסוד מוסד, כמו אצל החרדים אצלנו.

ועכשיו נעבור לדוד, מנצח וצח - ביחד יוצר "מ[נ]צוחצח" * משחק מלים יפהפה, ודוד היה ג'ינג'י, כלומר עורו היה לבן, בטח בהשוואה לבני שבטו שחיו בשמש.

דוד ודוריאן גריי שניים ש"חטאו " כמעט בכל החטאים, עפ"י הדת ואולי גם חלק מהמוסר הלא דתי, ההומניסטי - אך שניהם לעד "צעירים". מי זוכר בכלל את דוד מנסה לשקם זקפתו לצד אבישג?
בנעורים ה"חוטאים" יש סמבוליות עצומה בעולם שמיתוס הטוב-הרע הכמעט זורואסטרי מתקיים בו. היש יפה מלראות צעיר יפה תואר חוטא וחוזר בתשובה?

נדמה לי גם ישו מת צעיר וחזר לחיים צעיר.

שיר יפה מאוד.

--

*מ[נ]צוחצח[ת] תדמיתו כאותה תמונה שדאגה לצחצוח דמותו של דוריאן

.

זרתוסטרה אכן השפיע על היהדות ועל ישו,

ישו אכן השפיע על דוסטויבסקי - והמשותף

להם הוא הלהט, התשוקה. בספרדית: pasión.

(יש הבדלים, פערים: אצל ישו, התשוקה היא

להיחשב-ו-להיות בנו של האל, וגם האלוהים

עצמו. הנצרות פתרה את הבעיה בעזרת 

המספר 3 - השילוש הקדוש, ישו נצלב בגיל

33, חזר לחיים אחרי 3 ימים, ...)

התשוקה היא מכנה משותף לשלושה* שהעליתי,

דויד, דוריאן גריי ודוסטויבסקי מבעד לדמותו

של רסקולניקוב - למרות רסקולניקוב. 

תודה רבה על תגובתך, אריק. <לב>

רבקה

---

* שוב המספר 3. <חיוך> תודה שוב.

---

רבקה יקרה,

שירך “דויד שאותו אהבנו” הוא שיר עמוק, מטלטל ורב־רבדים, המחבר בחוכמה בין אמנות, ספרות, חטא, עונש והנצחה. דמותו של דויד, המונצחת צעירה וטהורה בלובן השיש, מקבלת עוצמה מיוחדת לצד דוריאן גריי ורסקולניקוב – דמויות המעוררות מחשבה על הפער שבין האדם, מעשיו והאופן שבו הוא נשמר בזיכרון.

המעבר ממיכלאנג’לו, ויילד ודוסטויבסקי אל “שלטון ודת” הופך את השיר מאישי ואמנותי גם לאמירה חברתית ומוסרית נוקבת. ומעל הכול מרחף הגעגוע לדויד – זה שאהבנו, שנותר צעיר לנצח בזיכרון.

שיר חכם, כואב ומעורר מחשבה, שנשאר עם הקורא גם לאחר השורה האחרונה.

לילה טוב ושקט

שמוליק

.

תגובה שמתאימה לי מאוד - הפערים. 

וציור שהוא וואו !! גדול.

תודה רבה-רבה, שמואל יקר. <לב>

רבקה

---

.

הו. 

עימות גדול ביניהם, אביה אהובה.

תודה רבה על קריאה + תגובה. <לב>

רבקה

---

רבקה יקרה..!!!
השיר מציג את האמנות ככוח שיכול לשמר נעורים או להוביל אדם לתשובה וגאולה רוחנית.
החטא הספרותי הופך תחת ידיהם של יוצרים כמו דוסטויבסקי לאמצעי התעלות והעלאה לגדולה דתית ומוסרית.
החיבור בין דת, שלטון ואמנות מעלים את היצירה לגדולה.
רבקה יקרה..תודה רבה רבה לשירתך, שירה עמוקה יפה וחודרת...
לילה טוב שקט ורגוע ..
ממני שמאי

.

עכשיו-עכשיו ראיתי את שיר חדש שלך - וגם

תגובה נוספת. שלך. 

אתחיל בתגובתך לפוסט שלי: 

תגובה מעניינת. בהחלט. גם שונה. ואני מודה

לך מאוד עליה. <לב>

לילה טוב, שמאי יקר. 

רבקה

---

מבטא פליאה: יש מקומות שבהם שלטון ודת חוגגים, מעלים עצמם לגדולה. תודה רבה לך רבקה יקרה, יום טוב.

.

תודה רבה-רבה על קריאה+תגובה, דני יקר. <לב>

רק טוב!

רבקה

---

נקודות בזמן מנציחות דמויות ספרותיות: דוד-בנעוריו, טרם חטאת. דוריאן גריי-הצעיר לנצח שלבסוף מתגלה כזקן אשמאי ואגואיסט. ורסקולניקוב החוטא.

צירוף מענין. משולש של שלושה קטבים שהופגשו, כשהחוט השוזר אותם הוא-חטאיהם.

מעניין ומעורר מחשבה! 

.

קריאה מעניינת - ותגובה טובה לי מאוד, לטקסט לעיל.

תודה רבה-רבה, BB. <לב>

רבקה

---

.

תגובה טובה לי, צביקה. 

תודה רבה-רבה לך. <לב>

רבקה

---