אתה משורר פתיין

שמתי לב שיצרת כאן מערכת יחסים משולשת. בתחילה הדובר פונה אל אלמונית בגוף שני נוכחת ("אָמַרְתְּ לִי") ואז ממשיך בגוף שלישי נסתרת ("אָמַרְתִּי לָהּ"). שתי אפשרויות לפני להבין את המבנה הזה: או שהדובר מפסיק את הדו-שיח ופונה אל הקורא/ת, או שבשפתו של פרויד, יש כאן קונדנסציה: שתי דמויות מציאותיות מתמזגות לדמות אחת שלא קיימת במציאות. כמו בחלום. וחביבים עלי שירי חלום.

בר יקרה

נתת לי נושא להגג בו עת ארכב עוד מעט על אופני ברחובות הכרך.

תודה על העומק ועל הכרית שהנחת למראשותי לצורך מחשבה

השיח בינו לבינה מייצר את הרומנטיקה המעודנת המתעוררת עת בוקר.  

אודי היקר,

שיר קטן, שובב ומפתה, שמצליח לשחק בחן בין פלירטוט, אהבה ושירה. מרגש  הדימוי היפה של האהבות ה״נרדמות״ בלילה ויונקות עם השחר , כאילו האהבה אולי נרדמת, אבל לעולם אינה באמת נעלמת. והשאלה בסיום, ״וְאֵיךְ תִּתְעוֹרֵרְנָה?״ משאירה את הקורא עם חיוך ועם הרבה מקום לדמיון. שיר שנון, חושני ומקסים.

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק