בשכונתי הפורחת והאהובה

את תיאור שכונתך אתה מעביר באמצעות הצלילים הסביבתיים כולם. יפה! 

דני היקר,

שירך מצליח ללכוד ברגישות רבה את הקסם של שכונה שקטה וחיה , ציוץ הציפורים, נביחות הכלבים, יללות החתולים וזמזום הדבורים יוצרים יחד סימפוניה קטנה של חיים.

אבל דווקא השקט הזה מקבל משמעות עמוקה יותר מול האזעקות והפיצוצים. המעבר החד מן השגרה הפסטורלית אל אימת המלחמה מורגש היטב, וממחיש עד כמה השקט הוא מתנה שאנו עלולים לגלות את ערכה רק כשהוא נקטע.

שיר אנושי, אקטואלי ומרגש,  הלוואי שבשכונתך ובכל שכונותינו יחזרו במהרה הקולות הטבעיים של החיים  ויישארו רק הם. 

יום שלישי פעמיים כי טוב

שמוליק

השיר הזה מתחבר לז'אנר שירי ידוע בשם "פסטורלה". שירר טבע שבו יש יסוד מטריד, מאיים שמשנה את כל תפיסת הטבע הרגוע והשלו.

.

פסטורלה - והאיום, שמתממש בשירך. 

ואתה ער כל כך לקורות בחצרך, בחיי הטבע שלה. 

תודה רבה-רבה על שירך, על רגישותך, דני אהוב. 

רק טוב ומיטיב! <לב>

רבקה

---

קולות השכונה הם הכי שבעולם 

מרגש ויפה..אין כמו האזנה לקולות הטבע השונים..בעלי כנף והולכי על ארבע..מציגים נוכחותם בטבע..

תודה רבה לשירתך דני יקר..

המשך יום קריר ונעים

ממני שמאי..

שתמיד ישרור בה השקט

דני יקר

תיארת כל כך יפה את נשמת השכונה-את הירוק, את השלווה, את דבורים, את הציפרים ואת חתולי הקהילה, אהוביי. רמת אביב בתפארתה . והשבר הגדול שהביאה המלחמה: ההרס. הפחד. חוסר הוודאות המלווים את השכונה כצל מאיים גם היום.

רוב השיר מתאר פסטורליה עירונית, מקום אהוב, מוכר ובטוח שנעים לחיות בו.

השיר מביע את תחושת אובדן הביטחון האישי והשקט הנפשי, כאשר המלחמה פולשת לתוך המרחב הכי בטוח ואינטימי של האדם – השכונה שלו.
תודה וערב נפלא