על ביקורת

אתה בהחלט צודק ניתן לתת משוב כזה או אחר, ואפילו רצוי.

קראתי את דבריך והם נאמרו בתרבותיות ובדרך נפלאה ונאותה.

אני אישית מנסה לראות מה משתקף לי מהמילים, ולאן הן לוקחות אותי אסוציאטיבית.

זו הדרך שלי באתר מתוך ההיסטוריה של האתר הזה שפעם אספר לך עליו. חשוב לי שזה יהיה מקום לכל אדם יוצר באשר הוא, גם אם אינו טשרניחובסקי. כך אני רואה את "המקום" שלי כרגע, בשל אותה "היסטוריה" והאני מאמין שלי - שלכל אחד יש זכות לכתוב. הכתיבה היא כלי מופלא דרך חיים עבורי מאז ומעולם, לכן קראתי לאתר, לסדנאות שלי, ולהוצאה שלי "דרך המילים". ומשום כך הייתי רוצה שכל אדם יוכל לעשות בכתיבה "שימוש" וליהנות ממנה. 

אני אישית מאוד שמחה שאתה נותן משובים עמוקים, ומביא רוח אחרת. ניכר גם שיש לך ידע עצום. 

המשך כך. ואני מאמינה שגם דינה תיקח את זה ברוח טובה.

תודה לך מקרב לב,

גלי 

ולענ"ד את עושה מעשה חשוב וגדול.

זה תקנון האתר-בית לכל אדם יוצר. 

אם תרצה שלח לי מייל ואספר לך איך נוצרה הסיטואציה הזו. 

המייל שלי:

[email protected]

הכניסיני תחת כנפך ויהיה לי במה את נהדרת תודה על הכל 

אחד מהאבות הרוחניים הראשונים שלי, לעולם לא אשכח.

ביאליק אגב, יחד עם אחה"ע עסקו רבות בלשון, בפואטיקה, בחידוש השפה ובאבחנה עמוקה בין שפת השירה [הפרוזה] לשפת הדיבור.

כמו שכתבתי לגלי, אני חושב שהיא עושה מעשה גדול וחשוב בפתיחת האתר לכל כותב. כמו כן, גם באתר כזה יש מקום לדיבור פואטי, לדיבור על השירה, על הלשון ובהתיחסויות ללשון, לחומרי היצירה והנפש.

זאת הדינמיקה באתר, וזו אחת הסיבות שאני בקושי מפרסמת כאן. מסכימה עם גלי שלכל אחת ואחד יש זכות לכתוב, אבל בזה נגמרת ההסכמה שלי איתה, כי לא זה לב העניין. ברורים לי השיקולים שלה. אלא שביקורת היא נשמת אפה של הכתיבה היוצרת. אני  לא צריכה מחיאות כפיים ליצירות שלי, אלא דיון ענייני, ואני לא אשב לפזר שבחים בעלמא רק כדי שיגיבו לי. בעיקר כי  יש לי דברים  חשובים לעשות במעט הזמן הפנוי שלי (וגם את זה לא הבינו).

האם אתה סבור שדבריך ישנו משהו? מניסיון - לא. כי יצירה לא מספיק לכתוב. צריכות לדעת לקרוא, ובעיקר להקשיב, וזה חסר עד לא קיים באתר הזה.

חוזרת להמשיך את החופשה. סתם לא התאפקתי.

בר בוקר טוב ,

אחרי שקראתי את דבריו של אריק ואת תגובתה של גלי, אני חושב ששניהם מציפים נקודה חשובה, אך מזוויות שונות. אריק צודק בעיניי בכך שיצירה מילולית אינה רק הסיפור או הרעיון, אלא גם השפה, הסגנון והבחירות הלשוניות, ולכן ביקורת עניינית היא חלק טבעי וחשוב מהשיח על יצירה. גלי, מצדה, מדגישה בצדק את הצורך לשמור על מקום פתוח שבו כל אדם יוכל לכתוב, להתנסות וליהנות מכוחה של המילה, גם אם הוא עדיין אינו כותב מלוטש ומקצועי.

בעיניי אין כאן בהכרח סתירה. אפשר לתת לכל אחד את הזכות לכתוב, ובאותה נשימה לאפשר ביקורת אמיתית, גם ביקורת לשונית, כל עוד היא נאמרת בכבוד וברגישות. מה שחשוב הוא שלא נהפוך את העידוד לתחליף לביקורת, אך גם לא את הביקורת למשהו שמרתיע אנשים מלהמשיך ליצור. דווקא השילוב בין "דרך המילים" של גלי לבין המשוב העמוק שאריק מביא יכול להפוך את האתר למקום של יצירה, הקשבה ולמידה.

לכן אני מבין מאוד את דברייך, בר. בעיניי את נוגעת בדיוק בנקודה הכואבת: לא עצם קיומה של ביקורת הוא הבעיה, אלא השאלה האם באמת יודעים לקרוא, להקשיב ולנהל בעקבותיה שיחה משמעותית. ולפעמים, כמו שכתבת, גם תגובה שאינה מסכימה איתנו יכולה להיות הרבה יותר חשובה מעשר מחמאות.

בברכה 

שמוליק

שבאתר הזה אין שיח של ביקורת כלל. רק מחמיאים ומתחנפים ותו לא. לא רוצים לשמוע ביקורת. ועצוב שמתייחסית לתגובות לכתיבה יוצרת כאל לייקים בסושיאל. אם לא תעשי לי לייק, גם אני לא אעשה לך, צ'ילבה.

ההבחנה בין ביקורת "בונה" לביקורת "הורסת" זו התחסדות בעיניי. אני כותבת ביקורות ענייניות. לא יכולה לחשוב כל הזמן איזה ניסוח ימצא חן ואיזה לא. פשוט לא רוצים לשמוע "מה לא טוב". ככה גם הבנתי את הטענה של אריק.

בר גרסיה־שנקר,

דווקא כאן אני חולק עלייך. לומר שבאתר "אין שיח של ביקורת כלל" זו הכללה שאינה עושה צדק עם המציאות. ביקורת קיימת, ולעיתים היא אף נוקבת מאוד , אלא שהשאלה איננה אם לבקר, אלא איך מבקרים.

ביקורת עניינית אינה חייבת להיות עטופה במחמאות, אבל היא גם אינה פטורה מרגישות ומכבוד ליוצר. יש הבדל מהותי בין לומר "הבית הזה אינו עובד בעיניי, משום..." לבין לקבוע באופן גורף שהיצירה אינה טובה. הראשון פותח שיחה; השני עלול לסגור אותה.

וגם ההשוואה ללייקים ול"צ'ילבות" בעיניי אינה במקום. מי שמגיב ליצירה אינו מחויב ליחסי גומלין של "את לי – אני לך", אלא אמור להביא את דעתו העצמאית. דווקא משום כך, ביקורת אמיתית אינה צריכה להיות בוטה כדי להיות כנה, והניסוח המכבד שלה אינו התחסדות , הוא תרבות שיח.

אפשר בהחלט לומר ליוצר "מה לא טוב" בעינינו. אבל אם המטרה היא לקדם כתיבה ולא רק לפרוק שיפוט, כדאי לזכור שגם אמת אפשר לומר בתקיפות , בלי לפגוע, בלי לזלזל ובלי להפוך מחלוקת אישית לעיקר.

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק

שלא לדבר על ההתנהגות הילדותית לתפארת של "אם לא תגיבי לי אני לא אגיב לך". אני אגיב רק כשיהיה לי מה לומר. לרוב גם זה לא, כי אני מראש יודעת איך מתייחסים כאן לביקורת שהיא לא "שיר נפלא ומרגש, תודה". פשוט משתיקים כאן קולות אחרים.

בר,

גם כאן אני חושב שהטענה שלך גורפת מדי. איש אינו חייב להגיב לכל יצירה, ואיש גם אינו חייב לקבל ביקורת רק מפני שהיא מוצגת כ"עניינית". תגובה שאינה מחמאה אינה מושתקת מעצם היותה ביקורתית; היא פשוט עשויה לעורר תגובה, הסתייגות או ויכוח, וזה בדיוק שיח.

גם המשפט "שלא לדבר על ההתנהגות הילדותית" אינו תורם לביקורת שאת מבקשת לקדם. אם אנחנו רוצים שיקשיבו לקול שלנו, ראוי שגם אנחנו נקשיב לקולות האחרים בלי לתייג אותם כילדותיים, מתחנפים או משתיקים.

ולבסוף, יש הבדל בין לא להסכים עם ביקורת לבין להשתיק ביקורת. מי שעונה לך ומסביר מדוע אינו מקבל את דעתך, למעשה מנהל איתך שיח. לא כל מי שחושב אחרת ממך הוא מי שמנסה להשתיק אותך.

אני בהחלט בעד ביקורת חופשית, גם חריפה, אבל חופש הביקורת אינו פוטר אותנו מאחריות למילים שבהן אנו משתמשים. בעיניי, דווקא ביקורת שמצליחה להיות חדה בלי להיות פוגענית  היא הביקורת החזקה והמשכנעת ביותר.

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק

תודה לגלי על האתר ומוטו חייה תודה  לכל ביקורת באשר היא . משום כך אני 

מוציאה לרבים את מה שאני כותבת . אשמח לכל הערה אין בי כעס  . 

.

מתברר לי שהפסדתי דיון חשוב - לא בדקתי 

אתמול מה התפרסם במדורים האחרים

באתר.

עבר זמנו, ...

תודה רבה-גדולה על העלאתו, אריק. <לב>

רבקה

---

אז נכון שיש לי גם שירים קצרים - אבל אני אוהבת לספר חיים 
"חיי בשיריי ושיריי הם חיי" ולכן מאריכה
אהבתי מאד את הדיון שם שהעלה אריק - 
גם כאן בדרך המילים כבר כתבו לי 2 יוצרים שאני כותבת ארוך - וזה הביא לי השראה לשיר - למה אני כותבת ארוך
(אם אמצאהו - אביאו) לבינתיים משהו שכתבתי פעם :-

 

"לא יכול אדם להיות שלם לפני שיעמוד במבחניו של העולם, הנסיון נקנה בהתמדה ובמעש, ומעוף הזמן משלים אותו"

אתם, אתם המשוררים של הדור הבא, אני כבר הבנתי את זה,
בהתחלה לקחתי אתכם בערבון מוגבל אבל עכשיו זה סופי.
מנסה לעבור את מבחן העולם, לא תמיד מצליחה 
מנסה בהתמדה ומעש - ומקווה שמעוף הזמן ישלים -לא תמיד זה קורה

 המילים שלכם דואות באוויר כמעוף הציפור ומגיעות אליהם בקלות,
נכנסות לתיבה מהודרת עטופה בנקודות, כיאה לבגד חדש ויפה.
אני חשה בשירה הפילוסופית שלכם, לעיתים שירים שאני בכלל לא מבינה, אתם בוחרים את המילים בקפידה ייחודית מלחימים ומעבדים את השיר מדקדקים  ואני מאבדת את המילים.
את המילים שלי אני מוצאת בדרך כלל ברחוב או על הכביש או הרוח המבדרת שיערי לוחשת לי אותיות ואז אני מאבדת את הכוון לא יודעת האם זה להתחלה או לסוף גם אם אני חולמת בשפות, המילים מתפזרות...כמעט כמוני.

אתם האלתרמנים והביאליקים ואתן, הוולכיות של הדור הבא ואני, בוכה את השירים שלי בחושך ולא מוציאה לאור,

לא רוצה שום ליטוף,גם לא עולה על קו 320 לחפש את הכתף, מכירה רק קו אחד והוא מוביל לסוף העולם,שם, מהאבן הקרה, לעיתים אני שואבת מילים , גלים גלים בעוד אתם שואבים את המילים ממקור מים חיים.
אתם מחבקים עולם ומלואו בשפה יפה ואני מחבקת עולם סופי בין נשמות תועות.
את מילותיי אני מוכרת בחינם למרבה במחיר

אבל אין קונים ואת הספרים שלכם

אני יודעת שיהיו בשיעורי הסיפרות של הדורות הבאים,

או בצומת חיים.
אולי אתחיל לפסל.

~

"אֵינֶנִּי מְשׁוֹרֶרֶת"
    
אֶת כֹּל הָאוֹתִּיוֹת
מַעֲבִירָה דִּירָה
לַחֲנוּת הַסְּפָרִים הַקְּרוֹבָה
אוֹת וְעוֹד אוֹת
עַל מַדָּף מַנִּיחָה
חוֹרֶתֶת אוֹתָן בְּזִכְרוֹנִי
אֵינֶנִּי מְשׁוֹרֶרֶת
לֹא מִתְחָרֶטֶת.

סופש מחבק לכולם

אביה יקרה,

אהבתי מאוד את הכנות, ההומור והענווה שבדברייך. בעיניי, אין כלל שמחייב משורר לכתוב קצר או ארוך , יש רק צורך לכתוב אמת, ואם הסיפור מבקש עוד שורה ועוד נשימה, מדוע לעצור אותו? הרי "חיי בשיריי ושיריי הם חיי" הוא משפט שמסביר הכול. דווקא הקול האישי שלך, שמגיע מן הרחוב, מהרוח, מהזיכרון ומהנשמה, הוא שהופך את כתיבתך לייחודית. אל תשני את קולך כדי להתאים אותו לציפיות של אחרים; המשיכי לכתוב כפי שאת מרגישה וחיה. והמילים שלך בסיום — "אֵינֶנִּי מְשׁוֹרֶרֶת... לֹא מִתְחָרֶטֶת" — הן בעיניי הצהרת עצמאות פיוטית יפהפייה. 

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק