במקלחת בוקר

צביקה היקר,

שיר נוקב, חשוף ומטלטל. מאחורי סצנת המקלחת הפשוטה לכאורה מסתתר חשבון נפש עמוק של אדם המביט לאחור על חייו, על אהבה שאולי חלפה ועל בדידות שכואבת יותר מכל זרם מים. הסיום – „האם עוד יֵדַע אישה בחייו?” – מותיר הד עמום ועצוב, ובעיקר הרבה חומר למחשבה. כתיבה אמיצה וכנה מאוד. 

יום טוב ושקט

שמוליק

הזמן חרב אכזר

.

הו.

רגיש-רגיש. נוגע-נוגע.

תודה רבה-רבה, צביקה יקר. <לב>

רבקה

---

מטלטל ורגיש, לא מתגבר: האיש הקשיש והמתוסכל בבוקר בממקלחת והוא משלים עם בניין חייו בקילוח החם. תחושות קשות אופפות אותו ואתה שואל אם עוד ידע אישה בחיייו. לילה טוב.

קשה שירך ומכאיב. הזיכרון שעלה בו מאותו רטט שחש בשל אותה גברת. ובעיקר חוסר ההשלמה עם גילו ומגבלותיו, בניגוד למשפט: "משלים עם בניין חייו".