להרגיש כך

יפה תיארת, כמו הכנסת אותי כקוראת אל האווירה במקום. יכולתי לדמיין את המוסיקה, לראות ולהריח את עשן הסיגריות. 

משעשע: בהופעה חילופי גיטרות אבל בקהל מתרחשים כל מיני דברים שלא קשורים. תודה רבה לך צביקה יקר, ערב טוב.

צביקה היקר,
שיר מאוד חושי ומיוחד, שמצליח להעביר את חוויית ההופעה לא רק דרך הצלילים, אלא דרך כל הגוף והנפש. מרגש במיוחד  החיבור בין המוזיקה, העשן, התנועה והאנשים בקהל , הכול מתערבב יחד לחוויה אחת סוחפת. והסיום, „הוא אוהב את עצמו, מרגיש. וזה מותר. מותר להרגיש כך”, מעניק לשיר עומק אנושי ונוגע, כמעט כהצהרה על הזכות פשוט להרגיש, בלי להתנצל. כתיבה חיה, קצבית ובועטת, שמצליחה לגרום גם לקורא להרגיש את המוזיקה. 

לילה טוב ושקט

שמוליק

גם התופים הדרבוקות מנגנות ומשמיעות את צלילהן הגיטרות והעוד והנה  הרעשנים והקלסילופונים גם החצוצרות והמצילתיים ובלי להרגיש אפשר להפוך למקהלה של מלא כלים ושירים 

שאר השיר הוא תיאור מעין אנתרופולגי.