ורביד וענק שהושם על חברון

מסמן אביב.

גלוי וסמוי, השיר במקרה דנן לא מסתיר עובדה זו.

השיר הוא הזמנה לקריאה פרד"סית ולא לקריאה "רגילה".

אבל אז נמצאתי כמו "מפענח" איזו חידה, ו-ויתרתי.

העדפתי לקוראו "רגיל" [כן, אפילו לא בשיטת הפשט}, לראות את היופי בשם השיר, לראות את משחקי המלים בשיר וניסיון ליצור תמונת מיתוס עתיקה.

אגב חברון, זו עיר שבהיותי צעיר הייתי בה פעמים רבות, לא ממש לא בקברי אבות, מה לי ולקברים המפונטזים שלהם ולא לצרכי קביעה :אני השליט/הכובש. אלא, השוק, האנשים ונכון גם כמה חברים.

כאשר נגלו האנשים (מלאכים) לאברהם כחום היום, ביום השלישי למילתו, (בראשית י״ח), רצה לכבדם בבן בקר.

ואותו בן בקר רץ מלפניו וברח ונכנס למערה ואברהם דולק בעקבותיו.

ומצא שם את אדם ועזרו (חוה) שוכבים על מיטות וישנים, ונרות דולקים למראשותיהם, 

וניחוח גן עדן עולה מהם.

לפיכך חמד את המערה לאחוזת קבר.

ויש מדרש הקורא את המילה בקר, כ-בוקר morning, כלומר אברהם רץ אל הבוקר, אל האור.

מסופר במדרש כי לאחר העקדה, יצחק נשאר ״עקוד״ להר, הוא לא רצה קשר עם אף אדם.

והוא ניגן לבעלי החיים ולצמחים

https://www.youtube.com/watch?v=FpIMjNIu44U

שלוש אימהות קבורות בחברון. ביניהן אמו של יצחק. יצחק, ששמו אמור להעיד על הטבע שייעדו לו, ומה שאני מפרשת בשירך: שהשחוק נמצא אצל כל אחד מאתנו, ועלינו רק לחשוף אותו ולמצוא את הסיבות לצחוק זה. פרשנות שלי בלבד כמובן. 

בכל אדם יש יצחק, היכולת שבנו לצחוק על סיטואציות, ״על עצמינו״, לראות תמונות ממרחק,

נהדר!

שנה טובה והתחלות נפלאות