1.9.26 / (תאריך) /

שתי אפיזודות, שתיהן מהוות סיבות שלא לישון בלילה. ובשתיהן יש אי שקט שכזה, סערה פנימית. 

על התאריך וכל שסביבו. הפירוק של התחביר עד כמעט יצירת אי הבנה משקפת היטב את החתרנות, חוסר הנחת מהתאריך הזה, שהפך לשער ל"מות היצירה".

השורה האחרונה, נפלאה - הנקה איננה קלישאה, היא החיים.

ולכן זה מאיר שוב את הקטע הקודם ומחזק, לדעתי, את הביקורת.

תחושת בדידות, כמיהה למגע וחיפוש אחר משמעות ואנושיות בשעת לילה מאוחרת, תוך יצירת ניגודיות בין הניכור העירוני לבין רגעים אינטימיים, יצריים וראשוניים כמו תשוקה, היסוס אנושי ואמהות.

רבקה יקרה,
שיר עוצמתי ומדויק, שמצליח להעביר בתחכום את אווירת הלילה, את הבדידות ואת הכמיהה האנושית לחום ולקרבה. רצף התמונות הקצרות יוצר תחושה של חיים שלמים החולפים מול העיניים. במיוחד מרגש המעבר מהרעש וההמולה של הרחוב אל תמונת האם והתינוק היא רגע אינטימי, פשוט ומלא אהבה ונחמה. 

לילה טוב ושקט 

שמוליק

בלינסון 1.9.45

.

תודה! ברכות הרבה.

ולמען האמת, התברכת, צביקה יקר.

<לב>

רבקה

---

הראשון, מציב שאלות: קר או חם וזה תלוי אם חלונות חשוכים, מוארים או מכוניות טנדר ואחרי ביתוק הקרום ילד אחרון ראשו מהסס לאן רגליו ?

השני מעורר מחשבות: בחצות הלילה קלישאה אחר קלישה והאם מקרבת תינוק לשדיה.

תודה רבה לך רבקה יקרה, יום טוב ומיטיב.

רבקתי היקרה, את מילתיך שקראתי בשעת ערב מאוחרת ו...

ואני מודה, הן טלטלו אותי והרחיקו את השינה מעיני.

הן  רדפו אותי אל תוך אפלת הלילה.

הבדידות שהן סיפורו לי עליהן, ראיתי עינים פעורות באפלה

שרק אורות מכונית חולפת, מציירת לרגע פס אור על הקיר.

והבדידות חדרה גם אל מראה אם המניקה את תינוקה בחצות...

מחבקת אותך רבקתי היקרה והאהובה.

חיבוק חם, חיבוק מרגיע.