סיפורים

הבוקר, המסך הבהב באור כחלחל והציג לי תזכורת קטנה בראש ציר הזמן:
"לפני כמה שנים כתבת...".
לחצתי על הקישור, והמילים הישנות שלי ניבטו אליי מתוך העבר,
כמו דף מצהיב שנשכח במגירה עמוקה.

הבטתי בטקסט ההוא, והרגשתי כאילו אני פוגשת חברה ותיקה
שלא ראיתי זמן רב. קראתי את השורות שכתבתי אז,
כשהעולם היה אחר ואני עצמי הייתי קצת אחרת,
ושאלתי את עצמי בללב:
'האם את עדיין מתכוונת לכל מילה? האם פחדת אז פחות?'

המילים מהעבר ענו לי מתוך המסך, מהדהדות את אותה אמת פשוטה ועיקשת שלא השתנתה:
הכתיבה עבורי היא לא בחירה, היא אוויר לנשימה.
הדחף הזה להניח את הלב על הדף, לתרגם את סערות המציאות לשורות קצובות ומדויקות – הוא המנוע שלי.
אם אפסיק לכתוב, פשוט אמות.
זו לא רק הצהרה, זו שבועה שהוכיחה את עצמה.

הרי מאז אותו זיכרון ועד היום, העולם המשיך להסתובב
ומתוך אותה נביעה פנימית נולדו חמישה ספרים.
חמישה עולמות שלמים, חמש פעימות לב שמסרתי לכם.
ועדיין, הרעב לא נרגע. הוא רק הולך וגדל.

בעיני רוחי, הספר השישי שלי כבר קורם עור וגידים.
אני ממש יכולה לחוש את המרקם המחוספס של הדפים שלו,
להריח את ניחוח הדיו הטרי. אני כבר יודעת בדיוק מה יהיה שמו: "האישה משדה החמניות".
אני מדמיינת את הדמות הזו, צועדת בין הפרחים הענקיים שפונים תמיד, בעקשנות, אל האור, מחפשים נחמה בין הגבעולים.

אך המציאות, בקשיחותה המוכרת, הציבה תמרור עצור.
עלויות הדפוס וההפקה האמירו לשמיים, ושוק הספרים הפך למבוך צפוף ומורכב. החמניות שלי נאלצות בינתיים להמתין.

אבל הנהר שבתוכי מסרב להיעצר בגלל סכרים של חומר.
אז בכל יום ראשון, בשעה הקבועה של השיר השבועי שלי, אני פותחת קובץ חדש והמילים זורמות – חופשיות ונחושות. אני מעתיקה את השורות הטריות לפייסבוק, ולאתר "דרך המילים".
הספר שלי אולי עוד לא נדפס, אבל השירה כבר עושה כנפיים,
עפה מעבר למסכים ונוגעת בנשמות שלכם, שמחכות לה בצד השני.

רגע לפני שאני סוגרת את המחשב, אני מביטה שוב בטקסט הישן, ואז בטקסט החדש שהעלתי. אני מחייכת לעצמי, חיוך של מי שיודעת שהחיים מלאים בהפתעות, ושהשנה החדשה שבפתח – שנת תשפ"ז – עשויה להיות יקרה מפז ✨.

אני מניחה את הטלפון הנייד לצדי על השולחן, מביטה בצג השקט בקריצת עין פנימית. לפעמים חלומות מתגשמים, לא?
לכו תדעו, אולי עוד יום אחד הטלפון הזה יצלצל, ועל הקו תהיה אראלה ממפעל הפיס, שתהפוך את "האישה משדה החמניות" לחלום מוחשי שאפשר לדפדף בו.

עד אז, שדה החמניות שלי כבר פורח לכל עבר, בזכותכם. שבוע טוב ובשורות טובות לכולם! ❤️
~

~