לְגָרֵף אֶת מִרְפֶּסֶת הַלֵּב

לְגָרֵף אֶת מִרְפֶּסֶת הַלֵּב
 

פַּעַם,

הָיִיתִי מַשְׁכִּיבָה אֶת הַבְּדִידוּת לִיְשׁוֹן.

כּוֹרֶכֶת סְבִיבָהּ שְׂמִיכָה רַכָּה,

וּבָרֶגַע שֶׁעָצְמָה עֵינַיִם –

חוֹנֶקֶת אוֹתָהּ לְמָוֶת.
 

וְאָז יָצָאתִי בַּלָּאט,

עַל קְצוֹת בְּהוֹנוֹתַי,

כּוֹבֶלֶת אֶת יָדַי בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת,

גּוֹזֶרֶת עַל עַצְמִי מַעֲצַר בַּיִת.
 

בְּדִכְדּוּךְ גֵּרַפְתִּי בֶּחָצֵר

עֲלֵי שַׁלֶּכֶת יְבֵשִׁים,

אַךְ סַעֲרַת פֶּתַע

הֱפִיצָה אוֹתָם לְכָל רוּחַ.
 

מִשֶּׁנִּקִּיתִי אֶת הַחוּץ,

פָּנִיתִי לְגָרֵף מִמִּרְפֶּסֶת לִבִּי

אֶת שְׁאֵרִית הַבְּדִידוּת, אֶת הָעֶצֶב הַמִּתְחַפֵּר.

מִתוךְ עֲרֵמוֹת שֶׁל אוֹתִיּוֹת, מֵאָבָק וּמִשִּׁגְרָה,

רָקַמְתִּי מִלִּים שֶׁהֵן רַק שֶׁלְּךָ –

שִׁיר שֶׁמֻּגָּשׁ לְךָ, שִׁיר שֶׁלְּךָ נוֹעָד.
 

וְאַתָּה –

בּוֹא, חַבֵּק אוֹתִי.

מְחֵה מִנִּשְׁמָתִי בְּיָד מְלַטֶּפֶת

אֶת כָּל הָעֹמֶס הַמֵּעִיק,

לְמַעַן אֶהְיֶה, לְבַסּוֹף –

חָפְשִׁיָּה וּמְחֻיֶּכֶת.

~

בֶּעָבָר, נָהַגְתִּי לְנַהֵל מִלְחָמוֹת שְׁקֵטוֹת וַאֲפֵלוֹת עִם הַבְּדִידוּת שֶׁלִּי.
הָיִיתִי מַרְדִּימָה אוֹתָהּ בְּעֶדְנָה מְדֻמָּה, כּוֹרֶכֶת סְבִיבָהּ שְׂמִיכָה רַכָּה, וּבָרֶגַע שֶׁעָצְמָה אֶת עֵינֶיהָ – הָיִיתִי חוֹנֶקֶת אוֹתָהּ לְמָוֶת.
אַךְ הַחֹפֶשׁ הַזֶּה הָיָה אַשְׁלָיָה; מִיָּד אַחַר כָּךְ הָיִיתִי חוֹמֶקֶת מִן הַחֶדֶר
עַל קְצוֹת בְּהוֹנוֹתַי, כּוֹבֶלֶת אֶת יָדַי בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת וְגוֹזֶרֶת עַל עַצְמִי
מַעֲצַר בַּיִת קְשֵׁה יוֹם.

מִתּוֹךְ הַדִּכְדּוּךְ הַזֶּה יָצָאתִי הַחוּצָה, לִגְרֹף אֶת עֲלֵי הַשַּׁלֶּכֶת הַיְּבֵשִׁים שֶׁהִצְטַבְּרוּ בֶּחָצֵר. בִּקַּשְׁתִּי לַעֲשׂוֹת סֵדֶר בַּכְּאֵב, אַךְ סַעֲרַת פֶּתַע
הֱפִיצָה אֶת הָעֲלֵיִם לְכָל רוּחַ וְהִזְכִּירָה לִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשְׁלֹט בַּסְּעָרָה. כְּשֶׁסִּיַּמְתִּי עִם הַחוּץ, הֵבַנְתִּי שֶׁהָעֲבוֹדָה הָאֲמִתִּית מְחַכָּה בִּפְנִים.
פָּנִיתִי לְגָרֵף מִמִּרְפֶּסֶת לִבִּי אֶת שְׁאֵרִית הַבְּדִידוּת וְאֶת הָעֶצֶב הַמִּתְחַפֵּר.

מִתּוֹךְ הַנִּקָּיוֹן הַזֶּה, מִבֵּין עֲרֵמוֹת שֶׁל אוֹתִיּוֹת, אָבָק וְשִׁגְרָה, רָקַמְתִּי מִלִּים שֶׁהֵן רַק שֶׁלְּךָ. יָצַרְתִּי שִׁיר שֶׁנּוֹלַד עֲבוּרְךָ וּמֻגָּשׁ לְךָ כְּמַתָּנָה.
עַכְשָׁו, אֲנִי מְחַכָּה שֶׁתָּבוֹא וְתַחְבֹּק אוֹתִי.
מְחֵה מִנִּשְׁמָתִי בְּיָד מְלַטֶּפֶת אֶת כָּל הָעֹמֶס הַמֵּעִיק שֶׁנָּשָׂאתִי בְּגַלְמוּדִיּוּתִי, לְמַעַן אֶהְיֶה לְבַסּוֹף מָה שֶׁתָּמִיד רָצִיתִי לִהְיוֹת:
חָפְשִׁיָּה וּמְחֻיֶּכֶת.