דע לך ...

טקסט ראשון: את מעלעלת בדפים טריים, גם באלה ברשת בפילוסופיה, סוציולוגיה, אנתרפולוגיה, המבול האוניברסלי, פרושיו, משמעותיו ומבע ומגע ממך אתו. 

השני: כולם נמצאים אצל כולם בבלגן כזה ויש לך תהיות איך אפשר להתכונן היטב לשתי הסעודות תגרנים בשוק תגרנים בכל חנות ה' ומה קורה, מה התחדש בשנה שבאה ?

השלישי: חד, מעורר ממחשבות, משעשע: את אומרת דעי לך כי זה לא הצום של קופת-חולים.

תודה רבה לך רבקה יקרה, ערב טוב וגמר חתימה טובה.

רבקה יקרה,
שירך המיוחד הוא מעין פסיפס סוער של מחשבות, ידע, תנ״ך וחיי היומיום. אהבתי במיוחד את המעברים החדים בין העולם האינטלקטואלי וההיסטורי לבין הבלגן האנושי של ימינו.

יש כאן כתיבה אסוציאטיבית, חכמה ולעיתים משעשעת, שמזמינה את הקורא לעצור ולשאול: מה אנחנו באמת יודעים, ומה אנחנו רק חושבים שאנחנו יודעים?
החזרה על ״דע לך / דעי לך״ יוצרת מעין פזמון פנימי, בעוד שהשורות המקוטעות מחזקות את תחושת הכאוס שאת מתארת.

והסיום — ״דעי לך זה לא הצום של קופת חולים״ — מפתיע, אירוני ומחייך, ומשאיר את הקורא עם סימן שאלה וחיוך קטן.
שיר בהחלט לא שגרתי, רבקה, כזה שצריך לקרוא יותר מפעם אחת כדי לגלות עוד שכבה. 

גמר חתימה טובה

שמוליק

השתדלתי ...לפני שאתחיל לריב עם עצמי.

כל כך ייחודי הוא סגנוהך רבקה היקרב

 הניגוד בין המחקר האקדמי הגבוה לבאלגן של השוק וההכנות לחג פשוט מעולה
והשורה האחרונה גאונות צרופה. לגמרי לא הצום של קופת חולים! שנה טובה וגמר חתימה טובה❤️

מבול אוניברסלי של מילים, לזה את מתחברת הרבה יותר מאשר למילים הנצעקות מפיהם של הרכלנים בשוק. 

מהפכת הכל על פניו.
עד השורה האחרונה, הקריאה שלי די זורמת. ברור לי שיש ביקורת, שיש מבט אירוני נוקב בהיסטוריה האנושית כפי שהיא מובאת בספר בראשית או לגלוג עמוק על |מנהגי הארוחה המפסקת ומבצעיהם.

אבל השורה האחרונה "מיישרת" היטב -

על אף הביקורת, על אף הזילות של העבר ומנהגי ה-הווה שאולי נובע מהם פקפוק אמיתי בצום יום כיפור... כמו "צום מועיל" למשל, זה אינו צום של קופת חולים, זו רמה אחרת לגמרי של התכוונות.

וואו, הכל מכל כאן, במילים שלך.

מחשבות שלפני יום כיפור. אז

ישנו המלומד והחוקר שהידע הוא מטה לחמם

וישנם התגרנים בשוק שצעקתם נשמעת למרחקים.

אז בין כל אלה את שואלת, רבקתי, איך אפשר להתכונן לסעודות,

וביחוד זו המפסקת...

שאחריה בא הצום, שאליו ישנה התכוונות מיוחדת כי הוא -

איננו כמו הצום של קופת חולים.

רבקתי היקרה, כאן אני מניחה את הפלומבה שלי - דעי לך.

רבקה יקרה..!!!
שני השירים הקצרים שכתבת נוגעים ברבדים עמוקים מאוד של חוויית הקיום, הדעת, והרוחניות הישראלית, במיוחד על רקע פתחה של השנה הנוכחית.
הנה מבט וניתוח על מה שעולה מתוך המילים הטעונות והיפות שלך..!!
למרות כל הפילוסופיה וההיסטוריה, בסופו של דבר הכל מתכנס אל המגע האנושי, המבע הפנימי, והתקשורת הישירה.

החלק השני מעביר אותנו אל המציאות הישראלית המקומית, הדחוסה והרועשת של ערב חגי תשרי.  הוא מתאר את ה"בלאגן", המריבות והתגרנות בשווקים ובחנויות, תוך תהייה חצי-מיואשת חצי-משתאה: "איך אפשר להתכונן היטב לשתי הסעודות" בתוך כל הרעש הזה?שורת המחץ סוגרת את השיר בחדות מופלאה:"דְּעִי לָךְ זֶה לֹא הַצּוֹם שֶׁל קֻפַּת חוֹלִים"

תודה רבה רבה לשירתך היפה
והפילוסופית רבקה יקרה מאוד מאוד..!!
המשך יום נעים.
שנה טובה וגמר חתימה טובה
בבריאות טובה ואיתנה.
ממני שמאי..