אש פרומיתאוס

יצחק היקר,
שיר יפה וכואב על אהבה שמתחילה כהבטחה שלא נאמרה, אך הופכת לאש שאי אפשר להשיב לאחור. אהבתי במיוחד את דמותו של פרומתאוס כדימוי לאהבה שניתנה כמתנת אש, ואת הסיום החזק והאירוני: „אש פרומיתאוס – כבתה.” יש כאן געגוע, תשוקה וצלקת שנותרה גם לאחר שהלהבה דעכה.

שבת מבורכת ושקטה וגמר חתימה טובה

שמוליק

שיר כואב. שיר אוהב. שיר מתייסר. שיר מבקר.

ובעיקר, שיר שנורה כחץ של אש מתכלה אל הלב.

מאד אהבתי.

חושבת שניקוד היה מוסיף רבות לשיר. יש באינטרנט תכנית חינמית של דיקטה-הנקדן  המהיר. קצת מורכב-אבל קל ללמוד להשתמש בו!

גמר חתימה טובה יצחק יקר.

במובן מסוים, פרומתיאוס הוא הטיטאן שהפך את הקופים להומוספיינס.

מתאר גופה - כיין. הדימוי המקורי הזה עורר בי מחשבות על דיוני מומחי יין וטועמיו על "גוף היין", כשהם שותים אותו.

סיום השיר הוא הביטוי הטוטלי למות התרבות, בשל "מות האהבה".

.

כשהמיתולוגיה קורמת עור וגידים ... 

... העצב אין לו סוף. 

והעתיד - 

תודה רבה-רבה, יצחק יקר. <לב>

רבקה

---

כמו החיים ממש

 הניגוד בין התיאורים המשכרים של טוסקנה והלוונדר לבין המגננה והצלקת שמסרבת להירפא פשוט מדהים.
הבית האחרון עם אש פרומתאוס שבתה פשוט כיווץ לי את הלב. כתיבה יפיפייה וכואבת.

המיתולוגיה היוונית כה אהובה עלי, ואתה לקחת את סיפור פרומתיאוס למחוזות האהבה באופן מצוין, המוביל אל טרגדיה קטנה או גדולה, אבל זה מה שיש בה.

הכל נכתב ונאמר ...

שירת אהבה יפהפיה, נוגעת ומכאיבה

עונג לקרוא שירת אהבתך !!!

גמר חתימה טובה לך יצחק ולבאי ביתך !

אתה משורר שיר אהבה עצוב בהשראת המיתולוגייה היוונית-

וברוח  פרומתאוס שגנב  את האש מהאלים והחליט- להביאה בסתר לבני האדם ונענש קשות על כך.

אכן שיר אהבה עצוב  אך  מעניין במיוחד.

גמר חתימה טובה.