חשש

מבטא דאגה: היא מתקרבת אליו ושניהם בחשש מהבורה והמילה ניאוף מלווה אותם. תודה רבה לך צביקה יקר, שבת טובה וגמר חתימה טובה.

צביקה היקר,
זהו שיר קצר, עדין ומדויק, שמצליח לתפוס ברגישות את המתח שבין משיכה לבין חשש, בין התמימות של המפגש הראשון לבין הידיעה שיש בו גם גבולות, איסורים ומטען מוסרי. אהבתי במיוחד את הדימויים של „חיוך של אפרסק / ושל תפוח אדום”, שמכניסים לשיר מתיקות ופיתוי כמעט בראשיתי.

המעבר מ״יד ביד״ אל „לומדים נגיעה ומגע / ואת כל התורה / על רגל אחת” יפה מאוד בעיניי — יש בו גם תמימות וגם קריצה אירונית. והסיום, „ניאוף — זו המילה / שתלווה אותם”, משאיר את הקורא עם אי־נוחות מכוונת: האם המילה עצמה חזקה יותר מן הרגש, או שמא דווקא החשש הוא שהופך את המפגש לכל כך טעון? שיר קטן במילים, אבל גדול בשאלות שהוא מעורר.

שבת מבורכת ושקטה וגמר חתימה טובה

שמוליק

.

... נקיפות מצפון לקראת יום כיפור ...?

(סתם, ברור.)

סוף חד. מאוד. 

תודה רבה-רבה, צביקה יקר. <לב>

רבקה

---

שיר עם מסיכת תמימות על פניו-ולהט יצרים אסור מאחוריה.

הניגוד בשורה האחרונה-מאד עצמתי! 

הוא הפיתוי ולעתים הפיתוי הזה לא עומד להם לחווה ולאדם, והם מגיעים למחוזות אסורים בהחלט.