רגע האמת

מעורר מחשבות:  אחרי לכתך את תוהה מי יזכור אותנו וברגעי חוכמה אומרים דרך כל בשר וזאת גם נחמה ואת שואלת למי ומוטב לא להעמיק הלוא גם אותך לא יזכרו. תודה רבה לך רבקה יקרה, המשך יום טוב. מה שחשוב זה לא מה שיקרה לאחר שנלך אלא מה שקורה בחיים עצמם, שיש קשרים חמים.

.

זאת גישה סטואית לחיים. 

תודה רבה-רבה על קריאה+תגובה, דני יקר. <לב>

רבקה

---

רבקה יקרה,

שיר קצר אך מטלטל, שנוגע באחת השאלות העמוקות והאנושיות ביותר , מה יישאר מאיתנו בזיכרונם של אחרים אחרי לכתנו. אהבתי במיוחד את המתח בין "רגע האמת" לבין "רגע החוכמה", ואת הניסיון לנחם באמצעות "דרך כל בשר", כשהלב מסרב לקבל את הנחמה. השורות האחרונות מותירות הד עמוק, דווקא משום שאינן נותנות תשובה. שיר מהורהר, כן ואמיץ מאוד. תודה על המילים שנשארות עם הקורא גם אחרי הקריאה. 

ערב טוב ושקט

שמוליק

.

הו. 

תודה רבה-גדולה-מאוד על דברי תגובתך, 

שמואל, איש יקר! <לב>

ערב טוב ומיטיב. 

רבקה

---

אפשר לקרוא זאת אין ספור פעמים ובכל פעם מעניק פרשנות שונה לאן שיר זה זורק אותי

.

הו. 

הו-ו-ו !!

תודה רבה-גדולה על קריאה + תגובה שמעלה

את הטקסט גבוה מאוד, בועז. 

רבקה

---

.

תודה רבה-רבה לך על קריאה + תגובה, 

צביקה יקר. <לב>

רבקה

---

והיפוך היוצרות - החיים זוכרים את המתים, זה המקובל, והנה את שואלת - אם החי מת, מי יזכור את החיים? נפלא.

המשך השיר, חוקר גם את "בדרך כל בשר" ובודק מהותו, במיוחד בבית השלישי.

יפה.

.

אריק. אריק. 

תודה רבה-גדולה-מאוד על קריאה + תגובה! <לב>

רבקה

---

 איזה שיר מטלטל ועוצמתי.
המילים שלך ממש חותכות בבשר וגורמות לעצור ולחשוב על הכל מחדש.
הכתיבה שלך כל כך מדויקת, מינימליסטית ומלאת חוכמה.
פשוט שיר מדהים (ומעורר מחשבה)
 

.

אביה אהובה, 

איזו הפתעה!

תודה רבה-גדולה-מאוד על קריאה + תגובה! 

הנאה שלמה לכם! <לב>

רבקה

---

וואו, רבקתי היקרה

אני מודה, זה טלטל אותי.

טלטלה אותי המחשבה הזו.

ואחר כך נסית להרגיע אותי עם - "דרך כל בשר",

בקיצור -

קראיתי פעם ופעמיים ואפילו שלוש

ולא נוחמתי בכלל.

עצוב לי.

.

נוריתי יקירתי. נוריתי האהובה. 

אני יכולה רק לאהוב אותך הרבה-הרבה, לחבק

אותך חזק-חזק.  

תודה רבה-גדולה על קריאה + תגובה.

רק טוב לך, לכם, נוריתי. <לב>

רבקה שלך

---

תודה על החיבוק, נפלא להתכנס אל תוכו.

אוהבת אותך המון המון.

יש משהו מתריס במשפט הזה. לכאורה ציפיתי שיהיה כתוב אחרי לכתי מי יזכור אותי, אך את הפכת את המהות בדרך מבריקה. 

ואם זה קורה לכולנו - כדרך כל בשר, זה מנחם? 

לא ממש. הרי לפי פרויד הפחד מן המוות הוא הגדול מכל אצל האדם. אז שאנחנו חלק מן הכלל לא מנחם. זה פשוט יקרה.

והשלישי יותר משלושתם מביא את האירוניה לשיאה. 

.

וואו. 

כאילו (כאילו...?!) ציפיתי לתגובתך. <חיוך>

תודה רבה-גדולה עליה! 

ליל מנוחה מיטיבה, גליתי יקירתי האהובה. 

שלך כל עוד, <לב>

רבקה

---