זעקת האדם

תהיות על טבע האדם. תודה רבה לך מרים יקרה, ערב טוב.

מרים יקרה,
שירך „זעקת האדם” נוגע עמוק בלב. יש בו כאב גדול על עולם שבו הזעקה האנושית, אפילו בכי תמים של ילד, נדמה שאינה מצליחה לחדור את השמיים.

מרגש במיוחד המתח שבין „אלוהים רואה / לא מגיב” לבין ההכרה ש״נסתרות דרכיו״ — מקום שבו האדם נשאר עם שאלות שאין להן תשובות פשוטות.

והסיום, „אולי אדם / הוא נשמה תועה / רוקם בליבו אגדה”, משאיר הד עמוק ומעורר מחשבה על דרכו של האדם, על אמונתו ועל ניסיונו למצוא משמעות בתוך עולם של כאב ועוול.

שיר אמיץ, פילוסופי וכואב, שממשיך להדהד גם אחרי שמסיימים לקרוא. 

גם הציור של אליחי מרשים.

לילה טוב

שמוליק

אני מזדהה עם תחושת האי צדק, עם הידיעה שהמציאות מכוערת ואכזרית, עם ההבנה שיש פער בין אידיאולוגיות מבטיחות שלום, שלווה ועתיד נפלא לבין ביצוען בפועל.

גם בשיר לגעתי, האשם המרכזי מוצג - האדם.

את מחפשת צדק יקומי ולא כל כך מוצאת אותו. אך עדיין האמונה שלך חזקה מהכול. 

שיר אכזבה.

שיר כאב.

שיר תהיה.

שיר תעייה.

אהבתי, מרים יקרה.

כמו דרך רשעים

צלחה

אבל , יעלה האור!

כל משפט בול . קלעת להכל . תודה לשיר נפלא על נושא כאוב