בובה

צביקה יקר,

שיר חד, מתוחכם ומעורר מחשבה.
הדימוי של הבובה מצליח לתאר מערכת יחסים שבה האחד מעצב את האחר, עד שנדמה לו שהוא יצירתו הפרטית. דווקא הסיום חזק במיוחד , הרגע שבו היצירה משתחררת, יוצאת לדרך משלה ולומדת להתפתח לבד.
יש כאן אמירה יפה על אהבה, שליטה, חופש ובעיקר על הכוח של אדם למצוא מחדש את עצמו. 

מועדים לשמחה

שמוליק

היא הפכה את בן זוגה לבובה תחתה חסותה והוא שיתף פעולה וביום שנגעה בנקודה ההלא נכונה - יצא ולא חזר. תודה רבה לך צביקה יקר, ערב טוב.