הגנות

רגיש ומטלטל: ההגנות הן בשוליין, רק מוסיפות אשליות ויש לך ביקורת נוקבת עליהן ושאלות והוא מחכה... תודה רבה לך צביקה יקר, המשך חג שמח.

.

"הוא" מחכה - אולי טעות וצ"ל "ואני ... "

וה'אולי' הרצוי: 

אולי לא תמיד "אדם לאדם - זאב" . 

הנה, האדם דואג לזולתו, רשימה חלקית. 

תודה רבה-רבה, צביקה. <לב>

אשמח אם תקרא ותגיב לטקסט שלי, למטה, 

"(הפסקת אש) / ניסיון" . 

תודה מראש. 

רבקה

---

הפחד להזדקן לעתים גדול יותר מהפחד למות. כנראה שפרויד טעה כשטען כי הפחד מן המוות הוא הפחד הגדול ביותר של האדם. יחד עם זאת, יש מערכות עזר לא מעטות שמציעה הרפואה והנלווים לה - אבל מי צריך את זה. 

אתה מבין עכשיו מדוע אני חלק ממועדון ה-42. אנחנו ארבעה זוגות בני 42 לעד. אתה יכול להצטרף והכלל העיקרי תמיד לומר שאתה בן 42, הגוף מאמין כשמשקרים לו. תקרא את הספר " אתם הפלצבו". ובכלל, אל תחשוב רחוק מדי. 

צביקה היקר,

שיר חכם ומעורר מחשבה על שלל ההגנות שאנו בונים סביבנו, בעוד השאלות הגדולות נותרות ללא מענה.
והסיום — ״והוא כבר מחכה״ — מוסיף לפתע ממד מסתורי וקיומי, שממשיך להדהד גם אחרי הקריאה.

שבוע טוב ושקט

שמוליק