מקובלת

מבנה הדיאלוג מצויין לחיזוק תבנית אובדן הייחוד.

רק מזכיר שעד לפני כ -400 שנים, אינדבידואליזם לא בדיוק היה במוקד החשיבה החברתית, התרבותית, הפילוסופית.

אדם היה מטונימיה [שיקוף/סמל] של מעמדו החברתי ולא של עצמו. אשה היתה סינקדוכה [החלק המצביע על השלם או השלם המאפיין את החלק] של המגדר שלה ולא של עצמה.

הדיאלוג בינו לבינה, מבהיר היטב את המצב לאשורו. היא בחרה ללכת עם העדר, להיות חלק מקבוצה המעניקה לה תחושה של שייכות. אך ויתרה על המהות האמתית שלה. הוא רואה זאת מן הצד, כואב את הלך הדברים ומשקף לה אותם בבירור. 

צביקה,

שיר נוגע על המחיר הכבד של הרצון להיות מקובלת, גם במחיר ויתור על העצמי.
השורה האחרונה חזקה במיוחד , המראה משקפת את הגעגוע לפנים שהיו פעם רק שלה.

שבוע טוב ושקט

שמוליק