שלא חזרו הביתה

ללא נחמה בצעירים שישנם.

שובר לב 

דמעתי.

נראה לי שזו מחשבה אפשרית שעברה לך בראש כשישבת מולה באוטובוס. צעירה, נאה, עדינה והמילים נושרות ממך מסיעות אותך שלוש שנים לאחור אל צעירות אחרות וצעירים אחרים שלא שחיפשו כמו הצעירה שמולך, רק לרקוד ולבלות. 

אודי,

שיר קצר וחזק, שמתחיל בתמונה עדינה וכמעט קסומה, ומסתיים בכאב הגדול של הילדים והילדות שלא חזרו הביתה מהנובה. הניגוד הזה בין היופי לבין האסון מטלטל מאוד. יהי זכרם ברוך.

סופ"ש רגוע ושקט

שמוליק

מטלטל ורגיש: אתה מתבוננן בצעירה באוטוס ואתה נזכר בכל אלה שלא חזרו מהנובה. יהי זכרם ברוך. יום טוב.

המנגינה שנקטעה