ראיתי את טקס הזיכרון הלאומי

מצמרר כל כך, האובדן הנוראי והשכול. ואתה היית שותף, שמעתי את הסיפורים הכואבים וכאבת בעצמך בהזדהות מלאה. כאב לנצח הווה אומר-נזכור ולא נשכח. ובעיני, נדע גם כי מקומנו בארץ הזו לטוב ולרע.  

לא צפיתי בטקס, אינני צופה באף טקס זיכרון ממלכתי, שרובו זיוף. הבית הראשון מתאים היטב לממשלה הנוכחית, שאר בתי השיר, התחלתי ולא יכולתי להתמודד.

סליחה

צביקה יקר,
שיר קשה ומטלטל, שמצליח להעביר את עוצמת השכול דרך סיפור האם ושלוש השיניים שנותרו מבתה. כאב נקי, ללא שנאה – בדיוק כפי שכתבת. חזק מאוד ונוגע עמוק בלב.

סופ״ש רגוע ונעים 

שמוליק

.

הו. 

קשה-קשה. מצמרר. 

תודה לך. 

רבקה

---

אכן, קשה היה הכאב ללא נשוא. וקרין זורנו  נמצאת  עמוק עמוק בלב

חודר וכואב

אובדן ללא נשוא