בום בלתי נמנע

תחושת הפגיעה הגדולה ניכרת בדבריך. אתה מדמה זאת לבום גדול בבטן. כואב באמת. 

.

רק על עצמי לספר ידעתי, כתבה רחל המשוררת.

אותו הדבר קורה יום-יום לכל אחד ואחת. 

הבעיה היא ש-

לא כל אחד ואחת סבלני מספיק כדי שישמע

את מה שאתה, אני, את, הוא, היא, הם רוצים

להשמיע על עצמנו, על עצמם. 

תודה רבה-רבה והמשך שבת מיטיבה, דני אהוב. <לב>

רבקה

---

דני היקר,

שיר חד ונוקב המתאר היטב את המלכוד שבין הרצון לומר את שעל ליבנו לבין הפחד מתגובתם של אחרים. לפעמים גם השתיקה גובה מחיר, והאתגר האמיתי הוא למצוא את האומץ לעמוד על שלנו בלי לאבד את עצמנו בדרך.

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק

אתה מתאר מציאות שבה כל בחירה מובילה למכה רגשית קשה, בין אם מביעים את הרגשות באומץ ובכנות בפנים מול אדם שלא מוכן להקשיב ומגיב באלימות ובחוסר חמלה, ובין אם בוחרים לפחד, לשמור את המילים בבטן ולהימנע מביטוי עצמי מחשש מהשלכות הרסניות. מתוך כך, השיר מדגיש את הקושי לעמוד על שלך מול טיפוסים כאלה, ומדמה את המצב למלכוד קלאסי בין הפטיש לסדן – תקיעות מתמדת בין הצורך להתגונן לבין הבחירה להתבצר בשתיקה, כאשר ברור ששני הערוצים הללו אינם מועילים ואינם מספקים הגנה אמיתית.
שבטובה ומחבקת

דני אהוב

על פגיעה חשים אותה כ-בום בבטן

אתה צודק-כל אדם רגיש יחוש זאת.

יום נעים דני יקר ורק טוב בלא פגיעות

מאף אדם

באהבה

מרים