מהי המילה

נושא נפלא העלית כאן. תודה לך על כך. 

ל"מילה", בעיני יש כוח עצום. הן בשיח עם הסובבים אותנו, בתקשורת בינינו: "חיים ומוות ביד הלשון".

כמו גם - בבריאת מציאות. 

שהרי המילה באה/נובעת מהמוח, מהמחשבה - והיא זו היוצרת מציאות (כפי שנהוג לומר בעידן המודרני). ובעיני, זה מדויק, אם רק נשכיל להשתמש נכון ביכולת הזו של המילה ליצור מציאות. המילה (המדויקת) עשויה לייצר תדר, ואנרגיה קוסמית.  

אך גם אם לא נרצה לראות זאת במובן המיסטי הזה, עצם נטיעת המחשבה במוחנו שלנו יוצרת הנעה לפעולה. מעין הגדרת יעדים ברורים, מטרות מוגדרות ומכאן שאנו עצמנו נפעל בהתאם ובכך יש באפשרותנו ליצור מציאות.

אבא שלי היה איש אשכולות עם ידע עצום ואינספור עיסוקים מסוגים שונים. בין היתר הוא עסק בהיפנוזה, בהופעות ברחבי הארץ עם אבשלום דרורי. לצערנו, זה נגמר לא בטוב עם אבשלום, וגם אבי הפסיק בעקבות זאת לעסוק בהיפנוזה, אך הוא החדיר בי את המונח: אוטוסוגסטיה. עבד אתי הרבה כיצד ליישם זאת בחיי בתחומים מגוונים, וביניהם בחיבור בין גוף לנפש. בזכותו יישמתי רבות את האוטוסוגסטיה בחיי באופן אקטיבי עם "הוכחות בשטח". כמו  עובדות "מקובעות" לכאורה, שחלקן קשורות לגנטיקה, אך לא רק לה.

לא מזמן פרסמתי באתר את השיר: "אברא קדברא", שמתחבר לזה. 

ואין קדרה בפינת חדרה,

גם לא זנב לטאה.

לא ריס דרקון

או דם נחש פיתון.

הייתה זו מילתה שבקפידה נבררה

המילה שלה

אשר בעת ליל נלחשה.

היא ידעה כי יש לעיל ידה

בראה זאת בעצמה.

אברה קדברא

כוחה של מילה.   

או אשאל בחדות רבה יותר - האם מילה מסוגלת בכלל לתאר מציאות? מכאן עולה השאלה - איזו מציאות "נבראת" ע"י המילה? האם הסובייקט בכלל מסוגל לזהות "מציאות מחוץ לעצמו ולתודעתו"?

לדעתי, התשובה היא: לא תמיד.

נהוג לומר - "הכול בעיני המתבונן", וזה נכון גם לגבי "אוזני השומע", "הבנת הקולט" - או קרא לזה כפי שתרצה. בתודעה אינדבידואלית.

קשה לנו כבני אדם לצאת מהמציאות מחוץ לתודעה שלנו, ולכן לא אחת נוצר מה שנקרא: "קצר בתקשורת". אדם אומר דבר-מה,ומתכוון למשמעות מסוימת - ואילו זה שנמצא אתו בדיאלוג מבין זאת אחרת לגמרי.

יחד עם זאת, אני סבורה שיש בינינו (בני האדם), הרבה מן המשותף, ומכאן הרבה מן היכולת להבין אחד את השני באמצעות המילה, התקשורת הבינאישית.

לא בכדי ההומו ספיינס הוא זה ששרד. זאת, בזכות היכולת שלו לתקשר. 

בזה מותר האדם על הבהמה-בתקשורת. 

בספר של נח הררי "קיצור תולדות האנושות", הוא נוגע בנקודה קריטית נוספת ומדגיש שלא רק השפה עצמה העניקה יתרון להומו ספיינס, אלא גם היכולת להאמין בסיפורים משותפים. (קצת חרגתי כאן מהעיקר, אבל זה מתחבר מעט). 

כמובן הוא טועה, אבל בהחלט מספר סיפור יפה ומרשים.

ומכאן לדברייך - האם המיתוס [הסיפור] המשותף שאינו באמת מחוייב ל-מציאות [שהיא?] הוא בחינת "מילה היוצרת מציאות"?

הדיון הזה רחב מאוד, כי איננו יכולים להתנתק מהחומר, והמילה הרי רק "מייצגת" את החומר ואיננה החומר עצמו. ל"א המילה מים מסמנת חומר מסוים, האם המילה הזו יוצרת מציאות של מים?

יש כאן ענין אפילו מורכב יותר - ילדים הרי מייצרים סמלים מורכבים ועשירים ולא מבחינים בין החומר לבינם - האם הם בוראים מציאות? ואזכיר את הילדים שפעם קפצו דרך מרפסת אל אובדנם עקב השפעה של סיפורים עליהם, שטשטשה את הגבול בין מציאות [שהיא?] לבין התודעה.

שגם בזה נגעתי: שימוש מדויק במילה. עם דגש על: מדויק. 

וזה לא קשור לבריאת העולם, "ויהי אור", או בריאת מים יש מאין, גם לא לקללה או כישוף.

זה קשור (בדברים שהתכוונתי אליהם בכל אופן): לבריאת מציאות מוגדרת לאדם עצמו.

ונכונה הדוגמה שנתת בנוגע לכוח ההרסני שיש לא אחת למילה, כמו ילדים שהתודעה שלהם היטשטשה בשל סיפורים, או סמים משני תודעה. יש סכנה בוודאי.

אבל אני כיוונתי לבריאת מציאות עצמית בלבד. זה לא עובד על העברה לזולת. אני לא יכולה ליצור מציאות עבור הבן שלי, גם אם ארצה.

הוא צריך ליצור אותה בעצמו, אם יעבוד נכון ויש לזה טכניקות.   

אנחנו באנו לעולם כאשר היו מילים אבל לפני הרבה מאוד שנים בראו את המילים וזה לקח זמן עד שיצרו מילים. זה לא היה פשוט. זה חלק מתהליך האבולוציה שעבר האדם. תודה רבה לך אריק, המשך יום טוב. 

אבל אנחנו לא מפסיקים ליצור מלים חדשות.

אריק היקר,

העלית נושא מרתק, שהרי המילה היא הרבה יותר מצירוף של אותיות וצלילים , היא גשר בין לבבות, כלי לבריאה, ולעיתים גם מסך המסתיר את מה שהלב אינו מעז לומר. יש מילים הבוראות עולמות, מילים המרפאות כאב, ומילים הפוצעות עמוק יותר משתיקה. ואולי, כפי שכתב משה בן שאול, דווקא בין המילים מסתתרת השתיקה, שבה שוכנות האמיתות העמוקות ביותר. תודה על ההזמנה היפה למחשבה וליצירה!

יום טוב ושקט

שמוליק

אחד הנושאים שמרתקים אותי - הביטוי של מילה בתודעה. האם המילה "מים" כשאדם שומע אותה מעוררת רגש, תמונה, או היא רק צלילים?

אוהבת את הרעיון שהעלת לשיח, השפה העברית יפיפיה והיא שפה בוראת.

המילים מורכבות מאותיות ומכילות בתוכן את ה"אות" ואת ה"ברית" ממש כבברית המילה.

בעברית "אות" היא סימן, חותם ומופת. וכל מילה היא שילוב של אותות ומופעים.

"באותות ובמופתים" בבחינת באותיות ובמופעים. המילים מביאות את ההתרחשויות, יוצרות אווירה, מניעות תהליכים, מעניקות צורה גוף ונוכחות ועוד... יש בה במילה את הכול. 

תודה על רעיון נהדר לשיח.

הייה מבורך,

ערב נפלא