עם צפרירי שחר

עִם צַפְרִירֵי שַׁחַר

תִּצְלוֹל בַּמִּדְבָּר בְּאָזְנַי                                                                                                                  

רַחַשׁ דְּמָמָה שֶׁל טֶרֶם                                                                                                          

לְפֶתַע תַּבְעֵרָה רוֹעֶמֶת                                                                                                            

בְּעֹצֶם חוֹרֶכֶת, זוֹעֶקֶת                                                                                                                  

לְפֶתַע הָיְתָה לְקוֹל נִשָּׂא...                                                                                                            

גָּדוֹל וָרָם, שְׁאוֹן הַמִּלְחָמָה.

כְּמִטְחֲוֵי קֶשֶׁת בַּמִּדְבָּר,                                                                                                                                

לְפֶתַע הֶבְזֵק הִבְלִיחַ                                                                                                                

רַעַם בְּקוֹל סַנְוֵרִים.                                                                                                                      

דְּמָמָה, שֶׁקֶט וְשַׁלְוָה                                                                                                                

כְּאֵב  פְּסָגוֹת רוֹחֵשׁ .                                                                                                              

הַכָּךְ הַסְּנֶה, בּוֹעֵר? 

זַעֲקָתִי קָרְאָה בָּקְעָה                                                                                                            

בְּרֹאשִׁי שְׁאוֹן וּדְמָמָה.                                                                                                                

מִמְּרוֹם סִבְלִי וּמַכְאוֹבִי                                                                                                                                                        

אֶל נֵר הָרַחֲמִים הוֹשַׁטְתִּי                                                                                                        

תְּפִלָּה חֲרִישִׁית לָחַשְׁתִּי                                                                                              

נַאֲקוֹתַי, כְּאֵבִי  וּבִכְיִי                                                                                                          

רַעַם, דְּמָמָה רוֹחֶשֶׁת.

וַאֲנִי תִּימְרוֹת עָפָר בְּפִי                                                                                                          

חוֹבֵק וְנֶאֱחָז בשאור חיי.                                                                                                              

הַסַּפָּן אֲשֶׁר בִּי                                                                                                                          

מֵנִיף אֶת מִפְרַשׂ חַיַּי                                                                                                                        

נֶאֱחָז כְּל עוֹד רוחי בִּי                                                                                                              

לוֹחֵם בְּאֶבְלָהּ שֶׁל טֶרֶם.

מֵאָז נפשי, רוּחִי נִקְרַעַת,                                                                                                                  

מֵיתְרֵי ששאריתְ שפיותי                                                                                                            

רוח תזזית ושִׁגָּעוֹן וּמַכְאוֹב.                                                                                                                     ְ

זִכְרוֹן רֵעַי זוֹעֵק, מִן הָאֲדָמָה,

בְּקִרְבִּי סֶכֶר נִבְקַע.

דן יעקבי