כְּתִיבָה בְּתַחְתּוֹנִים

כְּתִיבָה בְּתַחְתּוֹנִים/RDT

אֲנִי מְנַסֶּה לִתְפֹּס בַּזָּנָב

אֶת הַסּוּס הַבַּרְבָּרִי שֶׁל הַמַּחֲשָׁבָה,

לָתֵת לוֹ לִבְעֹט בַּדַּפִּים, בַּבֵּיצִים –

לְהַרְבִּיץ מִלִּים מְגֻשָּׁמוֹת, חַסְרוֹת בְּלָמִים,

עַד שֶׁהַמִּקְלֶדֶת תַּעֲלֶה עֲשָׁן.

אֲנִי כּוֹתֵב בְּהוֹרָדַת מִכְנָסַיִם,

לֹבֶן דַּף נָקִי, מְגֻהָץ, מְתֻקְתַּק,

שֶׁיַּעֲבֹר בְּבִקּוֹרֶת הַכְּלָלִים.

שִׁירָתִי הָאֲמִתִּית מִזְּמַן בָּרְחָה

אֶל עַכְבְּרֵי הַבִּיבִים, לְרֹחַק הָעַיִן,

הִיא בָּאָה עֲרֻמָּה, רְטוּבָה מְזִיעָה,

צוֹחֶקֶת עָלַי כְּמִי שֶׁבָּא לְהַפְחִיד אוֹתָהּ.

תּוֹקֵעַ עֹנֶג בַּמִּקְלֶדֶת,

שִׁיִּשְׁמְעוּ עַד נְיוּ זִיְלַנְד.

לֹא כּוֹתֵב כְּדֵי לְרַצּוֹת אֶת הֶהָמוֹן,

אֲנִי כּוֹתֵב כִּי אִם לֹא אֶכְתֹּב –

אֶחְנֹק אֶת עַצְמִי בַּמִּלִּים

שֶׁל עַצְמִי.