יצירות אחרונות
הגשם של מחר (0 תגובות)
ארווין קליין /שירים -16/11/2026 23:44
סתם בא לי לכתב רומנטיקה (1 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -16/11/2026 19:49
לו רק (4 תגובות)
גלי צבי-ויס /שירים -16/11/2026 17:58
השעה הנכונה (4 תגובות)
ZR /שירים -16/11/2026 15:40
שמה את עתידי (11 תגובות)
**לנה** /שירים -16/11/2026 14:10
בריחת הצפרדע (4 תגובות)
jakuper /סיפורים -16/11/2026 12:37
סנריו [מיתוס ואמת] (12 תגובות)
אריק חבי"ף /שירים -16/11/2026 12:28
סיפורים
בריחת הצפרדע
"אבא, אבא! מצאתי נסיך בשבילי. אני בטוחה שאתו אתחתן!"
הנסיכה, לחייה סמוקות מריצה או מהתרגשות, רצה אל כס המלכות וניסתה לחבק את אביה. המלך הניף יד לעצור אותה, אך היא הדפה אותה בעדינות, הניחה ראשה על ברכיו, ושערה בצבע דבש הדרים התפזר. הוא ניסה לאספו, אך מיד ויתר והחל ללטף את ראשה.
"אני אראה לך אותו, אבל מאוחר יותר," אמרה מבלי להרים את ראשה.
"למה?"
היא התרוממה, ובמבטה נצנץ זיק של דאגה.
הנסיכה חיבקה את מותניו. המלך, שלא נאה לו חיבוק בפומבי, הרחיק אותה קלות והנהן.
הוא חייך ופנה למשרתים.
הנסיכה חייכה - אביה תמיד המציא שמות מוזרים למקצועות: הגנן היה "מטפח פרחים", המשרת הראשי "המודיע", והשף… טוב, "השף, שמף".
כעבור רגע נכנס לחדר איש נמוך ומכופף, בכובע לבן ענקי ובבגדים שהדיפו ניחוח חמאה ותבלינים.
הוא כמעט נפל בקידה, אך התאושש.
"היום טיילתי ליד הבריכה…" התחיל השף.
השף רעד והוציא ממחטה מאי־שם. "הוד מעלתך… מצאתי בבריכה צפרדע מלכותית. ידעתי שהנסיכה אוהבת צפרדעים, אז הכנתי רגלי צפרדע בחרדל במיוחד עבורה."
עיניו קרנו מגאווה. הנסיכה פלטה "אהה…" והתעלפה. רק אחרי שווידאה שיש מי שיתפוס אותה, סגרה עיניים וגופה החל לשקוע ברכות. דקות אחדות חלפו, היא פקחה עיניים וצרחה:
היא כמעט חנקה את האיש הקטן, כשלפתע נשמע קרקור חלש: "קוה-קוה."
הנסיכה עמדה להתפרץ שוב, אך אז קפצה לתוך החדר צפרדע גדולה ונחתה לרגליה. היא תפסה אותה בעדינות ונשקה לה. פוף! צפרדע הפכה לנסיך. היא נשקה לו שוב - והוא חזר להיות צפרדע.
"נסיכתי," הספיק לומר, "חכי! אל תנשקני שוב. קודם עלינו להרוג את המכשפה. היא חיה כבריכה כצפרדע ענקית ומכוערת."
"בוא מיד לשם!" הכריזה הנסיכה, שולפת סכין, מזלג ואפילו כף.
השף הרים יד בהססנות. "אני… תפסתי את הצפרדע הגדולה שסיפרת עליה. תרצו לראות?" בערב, כולם סעדו רגלי צפרדע ענקיות ורכות. אחר כך נשקה הנסיכה את הנסיך - והפעם נשאר אנושי. היא לא חדלה לנשקו עד שעזבו האורחים. כעבור עשר שעות בלבד - הם נישאו. חיו באושר ועושר, אכלו רגלי צפרדעים בשפע, וגידלו ילדים שהקשיבו לסיפורים על מכשפות וצפרדעים.
שנים אחר כך, בערב סגרירי, שני גברים רכובים על סוסים עצרו ליד שער הארמון הגדול, שעליו מגולפים מלכים, נסיכות וצפרדעים. הם ביקשו מנוחה והוזמנו לסעודת ערב. שם שמעו את סיפור בריחת הצפרדע וההצלה הגדולה.
כשהתכוננו לעזוב, הנסיך שאל לשמם.
השניים קרצו וחייכו מאחורי גבו.
תגובות
גלי צבי-ויס
/
האחים גרים
/
16/11/2026 12:44
אריק חבי"ף
/
טוויסט נפלא
/
16/11/2026 12:44
דינה קגן
/
יפה מאוד
/
16/11/2026 15:41
שמואל כהן
/
סיפור משעשע, שנון ומלא הפתעות!🌹🌹🌹
/
16/11/2026 16:00
התחברותתגובתך נשמרה |