סיפורים

לחוש ארקדי.

ארקדי היה הבן היחיד שבא לבצפר עם עיפרון שחור. אבל אף אחד לא צחק עליו, כי זה התאים לו, וכי במילא כולם בשכבה היו מוזרים והתלבשו מוזר.
פעם שריקי שם עיפרון, בצחוק, לפני ההצגה. זאת הייתה הפעם הראשונה שהוא השתתף בהצגה של מגמת תיאטרון, כי לפני כן לא הסכימו לקבל אותו.
אז כל מי שראה אותו אמר לו שזה נורא מתאים לו וכל הבנות רצו להמשיך לשים לו אחר כך כל יום. בהתחלה שריקי לא רצה, כי הוא חשב שהוא נראה הומו עם זה. אבל אף אחד לא צחק עליו, כי זה התאים לו, וכי גם על ארקדי אף אחד לא צחק.
רק ארקדי אמר לו בצחוק "מה, אתה רוצה לחוש ארקדי?" אבל הוא לא התכוון לזה. כי לא היה לו אכפת.
בהצגה הבאה שריקי כבר לא השתתף, כי העיפו אותו מהמגמה בגלל שהוא זרק נעל על בטי. אבל כל האחרים שמו גם כן עיפרון, כי נגה אמרה שהם צריכים "לכבד את זכרו של רון שריקי במגמה". אז היא הכריחה את אלמוג קמחי ואת עפרוני לשים עיפרון גם כן, ואחר כך שאר הבנים שמו מרצונם החופשי. בסוף ההצגה טל שאול שאלה את לבלוב אם היה לו איפור בהצגה, והוא אמר שכן, והיא אמרה שהוא צריך להמשיך לשים את זה כל הזמן כי זה נראה עליו ממש טוב. בהצגה השניה היא גם באה, ואז היא שמה לב שלכולם יש. אז אחר כך היא נכנסה לספריה, איפה שהם התלבשו, ואמרה להם שכדאי להם להמשיך לשים עיפרון בעיניים. אז יום למחרת הם באו עם עיפרון, ואף אחד לא צחק עליהם, כי זה התאים להם, וכי גם על אקרדי ועל שריקי אף אחד לא צחק. אבל כשכל מגמת תיאטרון באו לבצפר עם עיפרון שחור בעיניים, ארקדי אמר גם להם בצחוק שהם רוצים לחוש ארקדי. אז הם צחקו ואמרו לו "בטח, כי אתה כל כך מיוחד ומגניב שאנחנו רוצים להיות כמוך!"
ארקדי צחק והלך משם לעשות את מה שהוא עושה, שזה בדרך כלל לעשן ולהפחיד זיניקיות במסדרונות.
כל פעם שהם עשו הצגה שוב הם היו שמים עיפרון שחור גם לכל שאר הילדים בשכבה. גם לבנות וגם לבנים, ובהצגה השניה שלהם בכיתה י', כשאלמוג קמחי היה צריך לשים ג'ל בשיער, ארקדי הביא את הג'ל שלו וכולם לקחו לו ושמו אותו על השיער שלהם בצחוק. נדב שם ג'ל על הזקן שלו ולבלוב שם בשיער שלו בבית-שחי, וזה נורא הצחיק אותם אז כל פעם הם היו לוקחים לארקדי את הג'ל ומושכים את השיער שלהם אחורה כמו שלו. וזה היה מצחיק, וארקדי אמר "עכשיו אתם ממש חשים ארקדי!" וכולם נורא צחקו, אבל הם המשיכו לשים ג'ל בשיער שלהם איזה חודשיים אחר כך, ובסופו של דבר זה כבר לא היה בצחוק והם כבר התרגלו. גם הבנות משכו את השיער שלהן אחורה עם ג'ל, אבל עם ג'ל אחר, שיש לו ריח של דברים של בנות. והן גם כן אמרו שהן חשות ארקדי, ושוב ארקדי צחק והלך שוב לעשן או להפחיד זיניקיות.
זאת כבר הפסיקה להיות בדיחה פרטית של מגמת תיאטרון ונהייתה בדיחה פרטית של כל י' 1. פעם אחת ירדן מכיתה י"א נכנסה לכיתה באמצע אחד השיעורים ואחר כך היא אמרה לאלמוג קמחי "כולם נראים אצלכם כמו ארקדי! רק חסר שתצבעו את השיער באדום ותלבשו שחור!" אז אלמוג קמחי אמר "וואלה, אולי נעשה את זה," והוא הציע את זה לשריקי ולנדב והם הלכו ביחד לצבוע את השיער לאדום ובאו יום אחר כך רק עם בגדים שחורים. כשהם נכנסו לכיתה ושלושתם עם שיער אדום ובגדים שחורים כולם הסתכלו עליהם וצחקו, ואז בפורים עפרוני ולבלוב וטל אהרונסון הלכו גם כן לצבוע את השיער באדום למרות שלטל אהרונסון כבר הייתה חינה, והם אמרו שהם התחפשו למלאכיות של ארקדי. אז ארקדי צחק עליהם פעם אחרונה ואמר להם "די לחוש ארקדי!" אבל אז הוא כבר התחיל להתכוון לזה.
עד אז שריקי ונדב ואלמוג קמחי כבר התרגלו ללבוש רק שחור, וגם כמה חברים שלהם מכיתה ט' ושתי בנות מי"ב, ואחרי שעפרוני וטל אהרונסון ולבלוב התחילו את זה גם אז כבר חצי שכבת י"א היו לבושים ככה ועם עיפרון שחור בעיניים. זה הפסיק להיות של י' 1 או של י' בכלל, וכל הילדים בבצפר כבר התחילו להסתובב ככה עם שיער אדום ועיפרון ובגדים שחורים, ואחרי החופש י' 1 נהיו י"א 1, וכשארקדי בא לבצפר הוא ראה בכניסה את טל אהרונסון ואת גלי ואת הידידה הזאתי של עפרוני עומדות ליד השער ומעשנות, והוא כמעט אמר להן שיפסיקו לחוש ארקדי, אבל הוא לא אמר בסוף, כי הוא חשב שכשבדיחה ממצה את עצמה אז גם להגיד שהיא מיצתה את עצמה זה כבר מיותר כי זה גם כן תכף ימצה את עצמו. קיצר, הוא בא אליהן ורק ביקש מהן אש ועישן איתן. הוא אמר לעצמו שבטח השנה זה כבר יעבור, כי זה נהיה ממש ממש מפגר. אבל כשהוא נכנס לבצפר הוא ראה התקהלות של חתניקים עם ג'ל ועיפרון, שבשנה שעברה בכלל היו זיניקים ולא היה להם מושג מה הקטע הזה של כולם להיות פתאום כמו ארקדי. הוא יכל להגיד להם שהם חשים ארקדי, כי להם הוא עוד לא אמר אף פעם, אבל בטח מישהו מהשכבה שלו יעבור שם וישמע את זה וזה כבר יהיה ממש חרוש.

כבר היה דצמבר, והספיק לרדת שלג פעם אחת ולא לתפוס, ומגמת תיאטרון כבר עבדו על הדיאלוגים שלהם, אבל במקום שכולם יפסיקו לחוש ארקדי, הם רק נהיו יותר ויותר דומים לו. לאט לאט גם החתניק הזה שהוא ממש ממש שמן נהיה רזה, ועפרוני גבה ממש הרבה (קודם הוא היה כזה נמוך, שכולם שיחקו 'קוף באמצע' מעל הראש שלו כל הזמן והוא אף פעם לא הצליח לתפוס שום דבר) והתלתלים של לבלוב כבר הפסיקו להיות מתולתלים וקיבלו בטבעיות את הצורה של השיער של ארקדי, ואפילו בועז נהיה בהיר פתאום וכבר אף אחד לא צחק עליו שהוא כושי. וכמעט בלי להרגיש, כולם פתאום נהיו ממש ממש דומים לארקדי, ופתאום הוא שם לב שכמעט לכולם יש את העצם הזאת באף כמו שיש לו, ושלכולם יש את אותו צבע עיניים שיש לו, ושכל הבנות נהיו ממש שטוחות והצלעות שלהן נהיו בולטות. ובמאי כולם כבר נראו בדיוק כמו ארקדי. הוא היה בא לבצפר בבוקר, אומר שלום לארקדי אהרונסון וארקדי לבלוב, הוא היה הולך דרך המגרש ורואה את הי"בניקים הארקדים משחקים כדורגל, הוא היה הולך במסדרון וחולף ליד איזה טתניק ארקדי שהתכופף לשתות מהברזיה, ואז הוא היה נכנס לכיתה, מתיישב ליד ארקדי שריקי ומתחיל לדבר עם ארקדי יודקו וארקדי נטע בורנשטיין שישבו בשולחן לידו. הוא היה הולך לקיוסק והמון ארקדים זיניקים היו מבקשים ממנו שקל, וארקדים יודניקים היו מבקשים ממנו סיגריה, והוא כל הזמן רצה להגיד להם שיפסיקו לחוש ארקדי כי כבר נמאס לו שכולם חשים ארקדי, אבל אם הוא היה אומר להם את זה הם היו אומרים לו שישתוק כי הוא חש ארקדי יותר מהם. ואם הוא היה אומר להם שהוא ארקדי הם היו צוחקים ואומרים "אז מה, גם אני."

הוא שמח שהתחיל החופש ביוני, כי הוא חשב שבשנה הבאה יבואו זיניקים שעוד לא התחילו לחוש ארקדי, ושהוא יספיק לראות קצת אנשים אחרים חוץ ממנו ומהמורה התימניה ללשון שהיא היחידה שלא חשה ארקדי בכל הבצפר. אבל בספטמבר הוא בא לבצפר, ואפילו המורה התימניה ללשון החליקה את השיער שלה, והזיניקים באו חשים ארקדי רדי-מייד. וארקדי נכנס לכיתה י"ב 1, אמר שלום לארקדי ולארקדי ולארקדי, התיישב בשולחן ליד ארקדי, ופתאום הוא כבר לא חש ארקדי בעצמו.

תגובות