הערה: חלק מהסיפור מבוסס מעט על קטעים מהסרט "משפחת צנעני"
יונתן השמן מנהל הכספים של ישיבת הרב ירחמיאל, היה בזמנו מלך ללא עוררין, היה זה בתקופת אביו נחשונוב שמשרדו שכן במקביל למשרדו של גערשן (חסייל אותו) ורק דוק זכוכיתי הפריד ביניהם.
יונתן,בחור שמן וגדל מידות, דמוי כלב בולדוג וחגור אקדח עתיק מתקופת הנציב העליון האחרון, מהלך היה בין כותלי הישיבה, לעיתים היה מתבדח עם גערשן או צוחק או צועק על העובדים וכולי וכולי.
אביו נחשונוב היה גביר גדול ובעל נכסים ובתים בצפון תל אביב ובעבר הירקון, החל מהטירה האלמונית בנווה צדק ועד לדירה הידידותית בשיכון ל´.
משנפטר נחשונוב (ואין לדבר סרה במת) שאף יונתן שדריידל ימנה אותו כמנהל המשרד של ישיבת הרב ירחמיאל ואולם לדריידל היו רעיונות אחרים הכיצד לחמוד את הענבים המתוקים שבכרם המשרד של ישיבת הרב ירחמיאל ולצבור השפעה ושליטה ובכך להראות את עוצמתו, לפיכך נדחק יונתן השמן החוצה ובעזרת מזכירתו הנאמנה הגברת עוצם שהה רוב הזמן במשרד קטן הצמוד לישיבת הרב ירחמיאל, שם ניהל חלק מענייני הכספים של ישיבת הרב ירחמיאל ואף שלח ידו לענייני בורסה ומניות.
כסח סמוי שרר בין דריידל ויונתן, כל זמן ששני הפילים הללו –הפיל הזקן והרזה והפיל השמן והצעיר התחככו, היו הנמלים הקטנות שלמטה, משמע העובדים, נמעכים ואף לעתים "מחוסלים" בפקודתו של דריידל.
מה שכן, אהבתו הקולינרית של יונתן הייתה למרקים שהכין גבין ובפרט למרק השעועית המופלא שהכין, מרק שאותו קיבל בירושה מאת מורהו בקורס הטבחות של בה"ד 6 הלא הוא סעדיה בן יוחנן לבית משפחת קעטבי עליו השלום. מידי יום חמישי, היה יונתן נכנס לחדר האוכל בו שהו התלמידים ולוגם מלוא הצלחת מרק שעועית משובח ביותר אותו עשה גבין במו ידיו מבשר בקר,עצמות בקר, בצל מושחם,שום שעועית (שאותה השכיב בקונטנר מלא מים כל הלילה) ואחר כך בישל אותו במשך שלש שעות או יותר על אש קטנה קטנה כמו אש הגיהנום בימים רעים.
גבין היה מגיש ליונתן את הצלחת באופן אישי, ויונתן,לאחר שהיה לוגם צלחת שנייה ומשחרר את חגורתו, היה קורא לו, אומר לו מילה יפה אחת או שתיים (שיחקת אותה/סחתיין) קם והולך לעבודתו כשהוא משחרר נפיחה אחת או שתיים שכמעט קרעה לו ת´מכנסיים. גבין היה משחרר חיוך וחוזר למטבח
דריידל ראה זאת פעם פעמיים והדבר חרה לו, הרי גבין בעל השפם היה הטבח שלו ולא משרת של יונתן, על כן כשושו השועל אשר רדף אחרי נילס הולגרסון במסעו ללפלנד או יותר נכון כשועל זקן וערמומי, זמם מזימות הכיצד להפסיק קשר גומלין מסוכן זה ולהגביר את השפעתו על גבין, לבל יסור אחר מתחרהו הסמוי.
באחת מצעדותיו ארוכות הטווח של דריידל, הגיע הלה לשכונת כרם התימנים, שם בין סמטאות ספוגות ימים ומעלות טחב, ריח סמוי של שאמי ובלאדי וריח גלוי של חילבה וסחוג שבין כותליהן נכתב השיר "בזוכרי ימים ימימה" ועוד ועוד, באחת הכניסות ראה שלט באותיות קידוש לבנה ושמו:
"צנעני מלך המרקים"
והנה הרהיב עוז בנפשו ולראשונה בחייו נכנס אשכנזי זה בן ליטא בשערי מסעדה מזרחית שטעמיה לא עלו על דל שפתיו.
בחור עם כיפה שחורה גדולה וזקן גזור היטב הביט בו במאור פנים, ניגש אליו ושאל לרצונו, דריידל חשב ואמר:
"יש לכם תעודת כשרות?"
"אכן סבא, יש ויש" הוא הצביע על הקיר שם שכנה לה התעודה של הכשרות המהודרת.
"יש לכם מרק שעועית?" שאל בחשש מה.
"בטחחח" אמר הבחור "הרי זה מלך המרקים שלנו!! שבעים שנה אותו מתכון! והשעועית מאותו שדה"
דריידל יצא מפתח המסעדה מהלך באיטיות, אך מדושן עונג, במחיר טוב טעם מלוא לוגמיו מרק משובח שטעמו טעם גן עדן וטעם השעועית כטעם המן למביני עניין בכל זמן, והתבלין ששמו הל מככב בגדול וביודעין בנוזלי מרק מופלא זה, והפיתות והרטבים חבל על הזמן! אלא שמרוטב אחד, קצת ירוק כמעט נחנק, אבל המלצר הביא לו כוס מים עם סוכר, כך שהעניין הסתדר
"יש לך ריח של חילבה, דריידל.." אמר יונתן בעת שדריידל ישב לפניו בעת שסיכמו את כספי החודש.
"או אל תשאל, הייתי במסעדה בכרם התימנים, א מחייה,איזה אוכל, טעם גן עיידן!! כל המסעדות בעולם טינאייפס א חארפן ובושה ליד המסעדה הזו"
יונתן חובב הקולינריה דחק בו שיספר על נפלאות המסעדה ודריידל סיפר ברצון רב, עד כי הבולדוג הצעיר נפל ברשתו של השועל הזקן.
יום חמישי היה היום, יום לאחר שיונתן הלך עם דריידל לאותה מסעדה. מרק השעועית המופלא של צנעני לא נתן לו מנוח, הוא חשב בליבו על כך שבכל זאת לדריידל יש לב זהב מכיוון ששילם את החשבון במלואו, אבל מה שהוא לא ידע הוא כי באותו בוקר נכנסה ציפקה, אשתו של דריידל למשרדו של גערשן עם הקבלות וקיבלה החזרים על הוצאה מוכרת.
הוא נכנס כהרגלו אל חדר האוכל,האולם היה מלא בתלמידים אוכלים ומדשנים את בטנם במיני מעדנים מפולפלים.
יונתן ישב בשולחנו, גבין ניגש אליו עם צלחת המרק השבועית ושאול הביט בה, לאחר מכן לגם מעט, אולם שנייה אחר כך ירק את הנוזל כשהוא מצעק:
"המרק מקולקל! זה לא מרק בכלל!!! זה מים עם שעועית!!!
גבין הביט בו כשהוא סמוק, אחד התלמידים-אדר ווייסברג אכל מעט מן העוף ופלט:
"אני חושב שהמרק מקולקל, וגם העוף לא טרי"
יונתן קם מכסאו, דחף קדימה את צלחת המרק ויצא מחדר האוכל. תופעת העדר עשתה את שלה ויותר משבעים תלמידים שהיו באותו זמן בחדר האוכל עזבו כאיש אחד את האולם ופניהם לגערשן ודריידל על מנת להתלונן על טיב האוכל.
אדר וויסברג צעד לצדו של התלמיד סיונו כשהוא אומר:
"הייתי לפני יומיים אצל מלך המרקים, חבל על הזמן.."
גבין נשאר בחדר האוכל כשהוא ממרר בבכי.
כשעתיים יותר מאוחר ניגש גבין למשרד של גערשן, דריידל ויונתן היו שם מצפים. גערשן חש את עוצמת הפיצוץ וידע לא להיות שם.
יונתן שמט את נרתיק אקדחו על השולחן וסידר את חגורתו, גבין נכנס מעוצבן ונופף באצבעו הגרומה:
"תגיד לי, מה פסול מצאת במרק שלי? הרי כל יום חמישי אני עושה אותו אותו הדבר באותם תנאים, תמיד אהבת, תמיד ביקשת עוד צלחת!"
"המרק שלך לא טוב, נקודה. מה לעשות"
"אם יונתן אומר שהמרק לא טוב, הוא יודע מה שהוא אומר, מר גבין" הוסיף דריידל כשהוא מסתיר את הנאתו
"רק עכשיו הגעת למסקנה כזו, איפה היית לפני שמונה שנים, כשנכנסת אליי לחדר האוכל?"
"תוסיף עוד מילה ותבשל מרק בהתנדבות!, אל תתחכם אתי!" צעק יונתן.
"אני עוד בפולניה ובליטא במלחמה אכלתי רק לחם ומלח וקצת קרטושקע ומים, וגם זה היה מותרות" אמר דריידל והוסיף: "לדעתי זה מה שהתלמידים צריכים לאכול, כמו שאומר הפסוק "לחם ומלח תאכל, מים במשורה תשתה ובתורה תהגה יומם וליל".
"אנחנו ניקח עובד אחר במקום העובד הגרוע הזה?" שאל יונתן.
והמשפט הזה היה הקש ששבר את גב הגמל, גבין חטף את האקדח שהיה מונח על השולחן והחזיק אותו שלוף מול יונתן כשהוא מצעק:
"אתם לא יכולים לשחק אתי, יש לי ארבעה ילדים בבית! זה לא משחק מונופול!"
"אני יודע שאתה לא יכול לעשות את זה" גיחך יונתן "אז תוריד בבקשה את האקדח"
גבין התעצבן יותר ויותר, הוא לחץ על ההדק.
ירייה אחת נשמעה, גבין ראה רק עשן וטיח וברח על נפשו.
הוא רץ ברחובות המובילים אל הים, אובד ומדבר אל עצמו, ממלמל מיני מילים על כך שהרג את יונתן ואולי את דריידל, ומילא דריידל הזקן ימות אבל יונתן עוד צעיר ויש לו ילד.
לבסוף הגיע אל הים, הים הכחול והגדול, תחנה סופית, הוא ירד מן הטיילת והתחיל לפסוע בכיוון הים, השקיעה האירה את הדרך וגבין אמר:
"אני הרגתי בן אדם, אני אטביע את עצמי"
הוא נכנס אל הגלים.
דריידל רץ ברחובות שלא כמנהגו כשהוא צועק: "גבין, גבין!!"
אמנם הוא רצה ליצור חציצה וחיץ בין גבין ליונתן אבל לא שיער שהמצב יגיע עד כדי כך
הוא הגיע אל הים וראה את גבין נכנס בין הגלים, דריידל לא ידע את נפשו:
"היי ילד! אני יחסייל אותך, צא משם! צא מהר!"
משלא נענה, עקב רעש הגלים, פשט דריידל את חליפתו וכובעו, נשאר בתחתוניו, נכנס בין הגלים ושחה בעקבות גבין, הוא הצליח למשות את הטבח האומלל מן המים ולהביא אותו אל החוף, כשהוא שלם
גבין התאושש, הביט במצילו ופלט: "האיש האחרון שהאמנתי שיציל אותי הוא אתה"
"נו מה אתה חושב", אמר דריידל, "עוד בפולניה הייתי עושה תחרות שחייה עם השקוצים הטמאים וגם ברחתי מן המוז´יקים והנאצים שאני חוצה בשחייה את כל הויסלה ואחר כך את הבוג, אז זה בשבילי כסף קטן, וגערשן צילם אותי פעם כשאני שוחה בנחל בניאס"
"אני הרגתי בן אדם!" קונן גבין
"לא הרגת, יונתן חי וקיים, אני דיברתי איתו, הוא אמנם לא יהיה חבר שלך ולא ידבר איתך בחיים אבל הוא קיים"
"ואני מפוטר?"
"לא, הפעם אני לא יחסייל אותך, אני סולח לך"
ולמעשה נפקחו עיניו של דריידל כי הבין שאם יפטר את גבין על מה בכך והוא יעשה מעשה נואש יצאו הדברים מכלל שליטה. ומה גם כי השיג את מטרתו ויצר קיר טיפוס בין גבין ליונתן.
מאותו יום החל יונתן לאכול אצל צנעני מלך המרקים כשהוא פונה עורף למרקיו של גבין בעל השפם.
כל הזכויות על היצירה מרק השעועית שייכות למחבר/ת היצירה .
היצירה פורסמה בתאריך 5/1/2005
