זלדה משכונת מחלול

היה הייתה מכשפה פולניה, מגדת עתידות  בעלת אף עקתלון ומטפחת ראש צבעונית שפלומת זקן החלה לכסות את קדמת פניה, מכשפה זקנה וקצת חביבה בשם זלדה, זלדה קוקילביץ משכונת מחלול זכרונה לברכה שהייתה בנויה צריפים צריפים על המדרון שבו עומד היום מלון הילטון,זה היה בערך בסוף התקופה שבה גם הפולנים אכלו חרא במחלול עד שעברו לוילות של צפון תל אביב או לדירה מטעם הישיבה (במקרה של דריידל).
זר כי יתוראת כתובתה היה מגיע אל השכונה, יורד במדרון החלקלק משמן דגים ושמן סויה, עובר בסמטה המריחה מיוד ודיו ועומד מול דלת אלמונית פלמונית בצבע חום דוהה שמצילת אריה לה ושם מתנוסס על דלתה: זלטה קוקולביץ.
זלדה ישבה מכוסה בשמיכות סקביאס שנגנבו באישון ליל מאיזו אפסנאות ביפו ושולחן זעיר שימש לה למקרא הקלפים ולמקרא הקפה, ריח עתיק של נפטלין ריחף בחלל הצריף.
זלדה גופא נולדה בזגלמביה אשר בפולניה ועלתה לארץ עוד לפני מלחמת העולם, בתחילה לא מצאה עבודה עד שבעצת שכנתה העירקית ימימה החלה ליצר מטאטים לרכיבה (כעין נימבוס 2000 ששימש את הארי פוטר ולא היה אלא חיקוי עלוב לאיכות הייצור של זלדה), בעלה  של זלדה נס ממנה מנוסת בהלה בשל אופיה המיסתורי והאיום ועקשותה לגבי הדברים הקטנים שבחיים.

ויהי היום ורב דריידל קשישא ראש ישיבת הרב ירחמיאל ישב במשרדו הצונן קמעא  ולמד פירוש ריטב"א סעיף כ"א במקום שבו נאמר דרוש על הידעונים ועל המקיף קרחתו כמואבי וכעמלקי היושב בנגב  והנה שמע מעבר לדלת הלשכה דו שיח בין שני תלמידים לגבי ביקורם במקום כלשהוא, הוא היטה את עינו לחור המנעול למען יקשיב היטב היטב לדו שיחם.
היו אלו שני תלמידים: האחד מהם היה זלמן קרפל בנו של השוחט מירושלים ואילו השני היה בנו של הרב משה בואנו מירושלים הלא הוא סלבדור הנודע בשערים, התכשיט של הרב בואנו.
זלמן קרפל היה מאלו היושבים בטל וקרואים בלעז רב חברה ליצים , בעל בלורית סוררת כשושנה על דרך הים או דרך המלך בעת פריחת הדובדבנים, והנה, עוד לפני שדריידל שמע את שיחתם הוא פנה אל סלבדור ויאמר:
"אז הייתי אצל זאת והיא פתחה לי בקלפים וגילתה לי שאם אלמד את כל סעיף שש בספר הלימוד של דר´ דריווש אז בוודאי שאשיג ציון 100 בבחינה במשנה"

"מה אתה אומר!" התלהב סלבדור "וכמה שילמת לאותה אשה?" (וכאן דריידל החל לשמוע)

"בסך הכל מאה שקל לשעה, זיל הזול"

"ואיפה היא יושבת?" תהה סלבדור

"בשכונת מחלול, רחוב הירידה מס´ 3 פינת העלייה"

"אם כך אלך מחר בשעה ארבע"

הוא  לחץ את ידי זלמן וזלמן חייך אליו ואמר:
"גמור מהר וספר איך היה"

סלבדור הלך לכיתתו ודריידל נותר במשרדו המום וחסר נשימה ממה ששמע, הוא דפק על השולחן וצעק:
"א פריצעס! לא יאומן, התכשיט של רב בואנו הולך בדרך העקלתון של בריוני מחלול בדרך של פריצעס ותועבה!, אני כבר אסדר אותם! א שייגץ פארצן! אני יחסייל אותו!"

לרב בואנו הוא לא אמר דבר, אך הוא התקשר לבלש המהולל אביגדור זילבר שנודע בדרכיו הנפתלות להחזיר יתומי ופושעי ישראל בדרך הישר  וביקש ממנו עצה הכיצד יוכל להוכיח את סלבדור בשער בת רבים ולתופסו בטרם יהפוך למחלל כרם ישראל ברבים ובקבוצות גדולות.
אביגדור שמע את הסיפור על סלבדור המתעתד ללכת לאשה ששירכה דרכיה והבטיח כי יטפל בסורר ואף ישתף את דריידל במחזה התפיסה.

"מכתב רשום" הדוור בעל הזקן השחור והכובע הגבוה מסר מכתב גרום לאשה זקנה בעלת אף עקלתון, היא הודתה לו ופתחה את המכתב:
"כנס יוצאי העיר זגלמביה והסביבה יתקיים היום בשעה שלש וחצי באולם שם במרכז העיר"
האשה הזקנה הלא היא זלדה קוקולביץ ספקה כפיה בידה וצווחה:
"הוי הוי הרי אני מייתה כבר לפגוש את החברה ממחנה ההכשרה ואת כל המשפוחה של דודה לבנה ואת השכנה שלי מהחצר של קוזילביץ הזקן ואת רב גוטע מקוביצקי!!! ואני חייבת לקנות רוגלעך ובורקייס!"
והיא צררה מספר חפצים בסל של קש, סגרה את הדלת ברישול ורצה כל עוד נשמתה בה במעלה הרחוב למרות שהשעה הייתה רק שלש.
להזדמנות זו חיכה הדוור שהסתתר בפינה, הוא הוציא מפתח גנבים ונכנס פנימה,
לאחר חמש דקות הופיע דריידל בהליכה מהירה, הוא עדיין לבש את חליפת הפראק ופסע אנה ואנה,
"כנס פנימה" לחש הדוור שלא היה אלא אביגדור המהולל.
דריידל נכנס פנימה ואביגדור הלביש אותו כאשה, ולא שכח להדביק לו אף ולהוסיף מטפחת ראש צבעונית ולשים אותו כשהוא עטוף בשמיכות.לאחר מכן נעלם אביגדור ודריידל נותר לבדו מריח את ריח הנפטלין:
"ריח הפריצעס נודף מכאן" צווח

שני נערים נכנסו לצריף, סלבדור וזלמן קרפל, זלמן ראה את דריידל המחופש לזלדה, לא אמר מילה וסלבדור שתק.
הם ישבו בדממה ודריידל אמר בקול חיקוי:
"נו חייברעלך, למה באתם?"

זלמן חשד קמעא ושאל:
"זלדה זלדה, למה יש לך אף כל כך קטן?"

"כדי להריח אותך יא שמנדריק סמרקץ´!" סינן דריידל.

זלמן נחרד ושאל:
"זלדה זלדה למה יש לך שערות על הפנים? את ערפאת או סוהא?"

"כדי למשש אותם" לחש דריידל חסר הסבלנות
סלבדור רעד מחוסר ביטחון, הוא מיהר לשאול:
"ולמה את נשמעת כמו דריידל?"

"כדי לחסייל אותך!!" צעק דריידל והפעם בקולו,

דריידל קם, הוריד מיד את התחפושת ואמר:

"זה הסוף שלכם יא חבר´ה כוייפים! אני אתקשר להורים שלכם והם ילמדו אותכם מה זה ללכת לפריצעס ותרבות רעה!!" והוא נופף באצבעו והחל לסובב אותם כנמר החג סביב טרפו באחד מיערות בורמה או תאילנד.

"אף אחד לא הלך כאן לפריצעס! אלה ילדים טובים, כמו סוכר!"
הקול נשמע מכיוון הפתח, זלדה עמדה שם כשהיא מורה באצבעה לכיוון דריידל:

"מה חשבת שאני פראיירית? א קקמאיקה! הרי המפגש של יוצאי זגלמביה כבר לא מתקיים מאז שרב חבקוק לומז´ה נפטר בשנת 71 נזכרתי בזה עוד לפני ששילמתי על הבורייקס אצל המאפיה של בוטון הג´ינגי ימח שמו ושם אשתו הנביילה והקלפטע"

"את מכירה את רב חבקוק לומז´ה?" תהה דריידל "הרי הוא היה הרב שלי בבית המדרש בברלין"

"אדוני היית פעם בכנס יוצאי זגלמביה?"

"מה זאת אומרת הייתי, אני אירגנתי כנס כזה אצלי בישיבע" השיב

"אתה הוא הרב דריידל?"

דריידל השיב לחיוב וזלדה החלה לנהל עמו שיחה עניינית, שני הנערים ניצלו את ההזדמנות וחמקו מן הצריף כשהם משאירים את שני הזקנים לנפשם בלהט השיחה, וכך ניצל סלבדור הן מגורל מר והן ממורא אביו.