חֹדֶשׁ אֲדָר אֲשֶׁר אָהַבְתִּי

חֹדֶשׁ אֲדָר אֲשֶׁר אָהַבְתִּי / יהושע רוזנברג

מָה אָהַבְתִּי

אֶת חֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר.

עֵינַי תָּמִיד אֶל חֹדֶשׁ אֲדָר 

אֲשֶׁר הֵבִיא אֵלַי הַבְּרָכָה הַזֹּאת -

אֶת אִשְׁתִּי אֲשֶׁר אָהַבְתִּי.    

הָיְתָה לִי אוֹרָה וְשִׂמְחָה

בְּיוֹם הוּלֶּדֶת אֹתָךְ,  

אֶדֶר הַיְקָר אֲשֶׁר יָקַרְתִּי,

כָּלִיל בַּהֲדָרִי.

הָיִינוּ עֹשִׂים, בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה,

אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר

שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב,

הָיִינוּ שְׂמֵחִים -

וְאֵין אִישׁ יָכוֹל לְהָפֵר אֶת הָאַחֲוָה.

וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי

יְשׁוּעָתִי לְעוֹלָם תִּהְיֶה

אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד אַהֲבָתֵנוּ

לֹא תִכְבֶּה.

זֶה הַחֹדֶשׁ אָהַבְתִּי 

נֶהְפַּךְ לִי

מִשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר

לְיָּגוֹן.

שָׁבַת מְשׂוֹשׂ לִבִּי

נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְחוֹלִי,

דִמְעָתִי לֶחֶם יוֹמָם וָלָיְלָה,

וַתִּלָּקַח הֲדָרִי,

נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל רֹאֶיהָ,

לְעוֹלָם.

הָיְתָה לִּי נַחֲלָתִי שְׁמָמָה,