הבחורה של הספסל האחורי

 

ארז הבלונדיני תיק ובתוכו כמה בגדים קלילים. מכנסי דייגים, גופיות, ג'ינס אחד או שתיים, קונדומים וארנק קטן בשביל הכסף. מכר את הבית הקטן, נפרד מחבריו, שלח לאלפי הבחורות הודעות טקסט מתנצלות והודיע שהוא מתרחק מפה.

 

"קניתי כרטיס פתוח לשנה" הוא אומר לי בשעת לילה מאוחרת. מספרו מהבהב לי על המסך והידיים קופאות. רוצה להתעלם, לסנן, אבל עונה בכל זאת, כמו תמיד. "איי ג'אסט קול טו סיי גוד ביי".

"לאן?"

"דרום אמריקה... מיציתי בינתיים את ישראל".

 

רציתי לכתוב לו מכתב לטיסה, כזה עם בדיחות וסיפורים, תפזורות תשבצים, בצירוף שקית עם דברים כייפים כמו מסטיקים, סוכריות, סיכות בטחון לשעת הצורך, מגבונים לחים לרענון הפנים, ספר תהילים, צמיד מזל, תמונה שלי, מחזיק מפחות ועוד. אבל הוא סרב. "מכתב לטיסה? מה, אני בכיתה ד'?" צחק.

 

אותי זה לא הצחיק.

 

"אני פשוט חייב לראות אותך" הצהיר. לא רציתי להיכנס לזה שוב. התאמצתי המון בשביל לצאת מהאזיקים שלו, לא תכננתי לשוב אליהם כל כך מהר. אבל המילים שלו, קולו הגברי, הרגוע והמסתורי, קנו אותי. תיאוריו האיטיים והמתמשכים שאבו אותי אל זכרונות העבר. יכולתי להרגיש את השפתיים שלו מנשקות בעדינות את צווארי, את זרועותיו העוטפות את גופי ואת עיניו הכחולות שחודרות עמוק.

 

שמחתי שהוא נוסע לשנה שלמה, ידעתי שכך לפחות אוכל להתנתק ממנו לגמרי. אבל הפגישה המיועדת ערערה אותי. למרות זאת, יצאתי למסע שופינג. אמנם תירצתי בכך שיש לי יומולדת בקרוב, אבל המטרה האמיתית היתה להיראות טוב בפגישתנו. מגפיים חומות סקסיות עד הברך, חצאית קצרה יחסית בגוונים של חורף, וחולצה שחורה עם מחשוף נדיב, בדיוק כמו שהוא אוהב כל כך. יכולתי לראות את הבעת פניו, כשיראה אותי. יכולתי לחוש במגעו, כשיחליט להיפרד מהבגדים שלי לטובת מגע הגוף.

 

אך מאוחר בלילה, תובנה קפצה לי לראש, והחלטתי שאני לא מוכנה להיות הבחורה של הספסל האחורי, אני שווה קצת יותר מזה. בחורות אחרות הוא יקח לקפה, יאכיל אותן בסיפורים ורק אז אולי יקבל נשיקה. איתי הוא ישיר, אומר לי כבר מההתחלה מה הוא רוצה. מילא אם היה בסיס כלשהו לפגישות האלו, אבל אין. הוא נוסע, הוא יהיה רחוק, ואני לא אראה אותו יותר. כשיחזור מדרום אמריקה, בוודאי ישתנה. הוא כבר לא יהיה אותו בלונדיני של פעם.

 

סרבתי להיפגש והוא נפגע. החליט לנתק קשר סופית.

 

הלב כואב, הגוף מאוכזב, התשוקה מחפשת מנוח, אך הנפש שמחה.

 

אני לא אהיה הבחורה של הספסל האחורי.