סיפורים

בשביל זה היית מת?

 
 
"איזה דופק זה שאין לנו זמן אפילו לקרוא חדשות" אמרתי אחרי שעבר כל הזמן בשעת הת"ש ועמדנו עם הנשקים ב60 מעלות מחכים שיבוא המפקד ו"ישכיב" אותנו לישון.
מעין תסכול לא רגיל עבר עליי כשהרגשתי שאני לא מספיק כלום. הרי באזרחי כל היום ישבתי על האינטרנט וגלשתי מאתר חדשות אחד לאתר חדשות אחר. בין לבין הייתי גם נכנס לאיזה אתר שירים כותב את מה שיש לי ומקווה שיצא לי יותר טוב הפעם.
ועכשיו? שעה אחת ועשר דקות כשאתה כולך תשוש.
 מתוך כל הזמן הזה צריך להתקלח- מה שבדרך-כלל אנחנו לא עושים כי אנחנו עייפים, להעביר מזרנים, להעביר תיקים לבוא מפה, ללכת לשם-פשוט זוועה. כשאתה מסיים את כל הפעילות אתה מצחצח נעליים, משמן את הנשק ועומד בלי לדעת מה קורה במדינה שאתה כביכול מגן עליה.
המפקדים פה מנסים להרעיל אותנו-מראים לנו סרטונים,מדברים איתנו על המלחמה שקרבה ושבטוח תבוא,מדברים על ה20 ערבים שהרגנו -קרובי משפחה של איזה ערבי בכפר, ומה הוא חושב עלינו אחרי זה.
 אין להם אפילו מושג שאני עומד לי פה, יותר מורעל מהם,מאמין בכל מיני ערכים ושטויות שבסופו של דבר אני כבר לא כל-כך בטוח ששווה למות למענם.
אבל המולדת? טוב על המולדת אין מה לדבר,כמו שאמרתי למפקד בשיחה הראשונה שלנו-"בשביל המולדת הייתי נותן את חיי,גם אם לא נולדתי פה".
פטריוט אמיתי.
עם חיוך מטופש עומד לי באמצע החדר. אוהל יותר נכון, אבל מה זה משנה? גם ככה קר.
 
והנה מגיע סוף השבוע.
משחררים אותנו אחרי שסגרנו שלושה שבועות. אז אנחנו יוצאים ודבר ראשון אחרי שאני נכנס הביתה ומתחבק עם אמא ועם האחות אני מדליק את המחשב. "אני מת לדעת מה החדשות" עובר לי בראש,ואני מתחיל לגלוש מאתר אחד לאתר אחר.
כל גלישה מתסכלת אותי יותר ויתר- ראש הממשלה נחשד, רשות המיסים נחקרת,ראש הממשלה שוב נחשד,אהוד ברק חוזר ,אחד מת במסיבה,2 מתו בתאונה....סגרתי.
הבנתי שאני לא רוצה כבר לקרוא חדשות כל-כך. טוב לי לעמוד ליד המיטה,לחכות שהמפקד ישכיב לישון,ולא לדעת מה קורה במדינה.
 
אני יושב לעצמי וחושב-לאן הדרדרנו?
המדינה מושחטת, האנשים מתים,הטבע מזוהם,צריכה להיות מלחמה.
ואז אני שואל את עצמי שאלה אחת בלבד "בשביל זה היית מת יא פראייר?"
 
 
 
כן.
בשביל כל זה.
 
 
 

תגובות