קישור לחלק א' http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=15820 ----------------------------------------------------------- במשך שלשה שבועות וחצי של טירונות כלל צהלי"ת, התאפק מר שעריים
–קירחיש מלפקוד את מגרש הכדורגל של קבוצתו האהובה ותמיד היה
מתעדכן בתוצאות המשחק אצל ידידו דהרי:
"הלו דהרי?" היה עולה מידי שבת ומתקשר בטלפון הציבורי שהיה על
ההר בבה"ד "מה? שעריים ניצחה?!, יא אהאווה!"
"איפה אתה בּוּבִּי, לא רואים אותך, אתה חסר !" כך דהרי מהעבר
השני
"אני בטירונות, אני נמצא על הר גבוווההה" הדגיש וזעק בּוּבִּי
בשמחה רבה.
כך במשך שלשה שבתות שבהם התנזר בּוּבִּי מלבוא או לעלות לרגל
למגרש בלומפילד ולהיות הקמיע המגן של קבוצת שעריים.
בּוּבִּי וחבריו הלכו במורד השביל המוליך אל רחבת האוטובוסים,
עתה סיימו הם טירונות כלל צהלי"ת שארכה שלשה שבועות וחצי.
פתע נשא בּוּבִּי את קולו הרם והניחר והחל לשיר, היה זה שיר
בעל לחן מרוקני שהוא שילב ושיבץ בו מילים בעברית, ולמרבה
ההפתעה ארבעים טירונים ממחלקה שלוש נסחפו בקסמו ושרו עמו:
"אני אני מבה"ד ארבע השתחררתי"
בובי שר והביט אל הסמל שמעון בסטינגר המטרטר:
"והסמל בסטינגר כל היום מטרטר
אני אני מבה"ד ארבע השתחררתי"
אחר כך פזל לעבר טירון בשם רפי רן שטורטר פעמים רבות על ידי בן
קיבוצו –שמעון בסטינגר:
"והחייל רפי רן, ארבעים שניות תמיד הוא כאן
אני אני מבה"ד ארבע השתחררתי"
אחר עברו הטירונים בסך מול הקנטינה, וממנה לשמע הקולות המוזרים
הציץ השקמיס"ט החיוור לוריא:
"והשקמיס"ט לוריא, ואללה איזה טוסטים טעימים היה מכין לנו:
אני אני מבה"ד ארבע השתחררתי"
ולשמע השירה הרמה, עצר נהג ג'יפ טירון את רכבו בכדי להבין
מהיכן ומאיזה גרון בוקע הקול נורא ההוד, והנה נתקע בו ג'יפ אחר
מאחור וכמעט אירעה תאונת שרשרת…
הדבר הראשון שעשה מר שעריים לאחר השתחררותו מן הטירונות היה
לגשת למשרד הפנים ולהוסיף לשם משפחתו קירחיש את השם שעריים,
בכדי להתקשר לקבוצה האהובה מבחינה אישית.
לפני שהגיע שעריים לבה"ד 11 על מנת לעבור קורס משגיחי כשרות,
סבר הוא כי בקורס ישתתפו ילדים טובים, צדיקים ובחורי ישיבות.
אך מיד כשחתם על מזרון והציב אותו באוהל ואחר חזר, ראה והנה על
המזרון יושב חייל אחר בנון שלנטיות כאילו זה שלו.
בּוּבִּי הזועם הסמיק וצרח:
"זה שלי, תעזוב אותו יחרים אבוק"
והחייל לא נותר חייב:
"למה מה, אני חתמתי עליו ואתה תעמוד למת"ש(משפט תשלום)"
"תסתום את הפה" צרח עליו בובי בקול הכי רם שיכל להוציא
ולשמע הקול נרעדו דפנות האוהל הרעוע והחייל נשא את רגליו וברח
מן המקום כשהוא מנסה דרך קלה יותר להשיג לו מזרון.
בּוּבִּי נוכח לדעת כי דווקא בקורס שאמור לכבד את ערכי הדת
התייחסו אליה ביתר זלזול:
קובי, החייל שאותו הכיר מן הטירונות, עמד בתפילת שמונה עשרה
שהתקיימה בבית הכנסת בבה"ד 11.
פתע ניגש קצין הבה"ד –חובש כיפה בעצמו, הזיז את קובי ממוזת
התפילה ואמר לו:
"תשלים את התפילה אחר כך, אתה מוצב עכשיו לתורנות מטבח"
ברגע זה התחוור לבּוּבִּי הנדהם כי הקצין בעל יראת מטבח בהרבה
יותר מיראת שמיים והוא רשם לו את זה בזכרונו.
והנה הגיע משחק הגמר של קבוצת שעריים ובּוּבִּי היה על הקוצים
ולא יכל להיות רגוע, ובעיתוי ממש מושלם הוצב הוא לתורנות מטבח
ארוכת טווח כמטחווי קשת מן הבה"ד.
"אתה מוכרח לבוא" פנה אליו דהרי בטלפון "בלעדיך זה יהיה שום
כלום ועידוד בצמצום"
"נראה מה נוכל לעשות" המהם בּוּבִּי.
חיפש מה לעשות, פנה אל הקצין, אך זה הזעיף לו פנים, חיפש מי
שיוכל למלא מקומו ולבסוף שילם מאה שקלים מזומנים לקובי ידידו
בכדי שימלא את מקומו.
האיצטדיון בוויסגלס געש מרוב אש רוח קרב, הקולות, תיפופי פחי
הזיתים הריקים והעשן נראו עד נס ציונה, המשחק המכריע שמעד
להעלות את שעריים לליגה הלאומית אם תנצח את רמת עמידר לאחר
שנים של חוסר מזל וודאות החל:
"שה שה שולמית, שעריים ללאומית" צעק בּוּבִּי והקהל אחריו
והקהל לא נותר חייב והשיב כבוד לקמיע שלו:
"אה אהו בּוּבִּי, אלוף פיקוד שעריים!!"
בּוּבִּי הלבוש בגדי צהוב כחול ועטוף בדגל שבדיה, זעק בקולו
ואחריו הקהל, אמו של השופט הותקפה מכל העברים ובובי המציא
ואילתר מספר שירי הלל לכבודו של השחקן בנודיס הבולגרי אשר
הואיל לנטוש את מכבי יפו, את תפארת בלומפילד ולעבור אחר כבוד
לקבוצת שעריים.
לפתע, תוך כדי ריצה,במחצית השנייה, נתקלה רגלו של בנודיס ברגלו
של כריסטופר ג'חלו מרמת עמידר!
השופט שרק לעבירה והניף כרטיס אדום! ומכיוון שלחובתו של בנודיס
נצברו עבירות נוספות, הרי שהוא יצא מיד מן המגרש.
וכך איבדה שעריים את שחקנה הטוב ביותר, במקומו נכנס ברוך תנעמי
החצי מקצועי,שצלע במקצת.
בּוּבִּי החל לגעוש ולקלל את השופט, הוא ירד לשורה הראשונה
וסימן סימן כסח הישר מול השופט אנין הטעם הנדהם.
והנה שעריים הפסידה במשחק מכריע בשל אותה החלפה שנבעה משיקול
מוטעה של השופט ופיספסה כמו תמיד בדקה התשעים, את המעבר לליגה
הלאומית.
"חוסמים את רחוב הרצל במוצאי שבת" לחש בּוּבִּי והמזימה
השעריימית הועברה בין שאר אלף האוהדים.
לאחר נר ההבדלה, קבוצה של קרוב לאלף איש צעדה מגבעת שעריים
הישר לעבר הרחוב הראשי:
"נה נה נה שעריים" המארש של קבוצת שעריים נישא בגאון באוויר
ותומכי הקבוצה החלו לחסום את הכביש למכוניות. חלקם רקדו באמצע
הכביש כבמעשה אותם תלמידים עולי ימים מן הסדרה "תהילה" , חלקם הניפו שלטים בגנות השופט וגנות אמא שלו ורק חסר
היה זמר נודד ותזמורת בכדי שישעשע את האווירה העממית.
הם נשאו בפיהם משרוקיות והחלו לצפצף בקול רעש נורא, כמה בעלי
רכבים מאוהדי הקבוצה החלו לצפצר יחד איתם, אך לרוב הנהגים היה
זה סיוט.
המשטרה הובאה ובסיוע פרשים פיזרו בכוח את המפגינים לכל עבר,
בּוּבִּי מארגן ההפגנה נלקח למעצר שם שהה כל הלילה.סבתא קירחיש
הביאה לו אוכל בסל קש וישבה בכדי לבלבל לשוטרים את המוח בכדי
שיתנו לו ללכת.
קורס המכשי"ם עמד להסתיים, חסרונו של בּוּבִּי לא הורגש משום
שפרשת החיילים נוטלי הקוק והאופיום שנתפסו בשירותי הבנות
האפילה עליה בהרבה מאוד.
קצין המיון של הרבנות הצבאית –הלא הוא דמוי היימיש –הרב
מייזליק, הגיע לבה"ד על מנת לשאול את החיילים על אודות מקום
השיבוץ שירצו בו.
בובי נכנס אל הקצין, חבוש כומתא והצדעה:
"היכן אתה רוצה לשרת" פתח מייזליק "פיקוד צפון,פיקוד מרכז או
פיקוד דרום?"
"לא זה, לא זה ולא זה!" ענה
"אז איפה, איפה אתה רוצה" תמה מייזליק
"בפיקוד שעריים!" החזיר בובי
כל הזכויות על היצירה מעללי בּוּבִּי שעריים -ב שייכות למחבר/ת היצירה . |
