האורות והצללים בתופעת "קדימה"
מאת נועם קסל
חיבור קצר זה יבחן היבטים שונים של תופעת "קדימה". הוא יעסוק בעצם הופעתה והתהוותה, ויבקר בעיקר דברים בלתי תקינים בהליך התפלגות הליכוד תוך כדי כהונתה כמפלגת שלטון. עם זאת, יצוינו גם הרבה תופעות מפתיעות לחיוב בעצם ההתארגנות ובעיתוי שלה, וכן בהתנהגות הפרסונאלית של כמה מהדמויות בה. לאור הדברים האמורים לעיל, המאזן המתקבל הינו מעורב.
לסיום, ולאור מאזן מעורב זה, ימליץ המחבר בקצרה לציבור איך עליו לנהוג, ולמחוקק – מה עליו להשלים, אלו לָקוּנות עליו לסתום.
החיבור לא יעסוק בגורלו האישי של אריק שרון, אשר ברור לחלוטין שבעתיד הנראה לעין (ואולי גם אחר כך) לא יוכל לתפקד, וגם לא בתגובתה של המפלגה המתהווה למחלתו הקשה של שרון. עם כל הצער והכבוד, אני לא חושב שדברים אלה משנים את התמונה שאני עומד לצייר.
אין להכחיש, שתופעת "קדימה" הינה תופעה מאוד מפתיעה וגם די מרעננת בנוף הפוליטי הישראלי. גם לגבי מייסדה, אריק שרון, וגם לפחות לחלק מהמצטרפים אליה מהמפלגות האחרות (שמעון פרס, חיים רמון) ניתן לומר שהשיקול המכריע במהלך שלהם הינו הליכה עם גוש מרכזי-אמצעי, לפחות בהיבט המדיני והביטחוני, ולהניע תהליכי ביטחון ושלום על פי המשנה הפחות או יותר חד-צדדית, מבלי לסגור את דלת המשא ומתן וההידברות כשאלה אכן אפשריות.
לאור גילו ומעמדו של פרס, בוודאי שלא מדובר בשיקולים של כסף ומעמד. וגם אם עורכים ניתוח פסיכולוגי לחיים רמון ואומרים שהוא כזה "שהולך תמיד עם הסוס המנצח" או כדומה - הרי שזה לא נראה לי משכנע, הן מכיוון שבהתחלה לא הייתה ההצלחה (ולדעתי גם עכשיו לא במידה הנטענת) מובטחת. כמו כן, קיומם של אינטרסים פוליטיים אישיים כאלה או אחרים הינו דבר שכיח, וזה בפני עצמו אינו פסול ובוודאי לא יכול להיחשב לשחיתות.
במידה מסוימת, כאשר התפטרו מהכנסת כמה חברים של הליכוד והעבודה לשעבר, היה בכך משום תיקון של בעייתיות ברמה החוקתית, או לכל הפחות ברמת ההיגיינה הציבורית. עם זאת, הצעד בא מאוחר למדי. מאידך, אני לא רואה בזאת את הבעיה העיקרית של מינהל תקין.
עיקר הבעיה, כפי שאני רואה אותה, הינה "חלוקת שלל" מחדש של משרדי ממשלה עקב התפלגותה של מפלגת רוב, מפלגת שלטון המאיישת תיקים רבים בממשלה, לא רק תיק אחד או שניים כשותף זוטר בקואליציה (אך האמת שגם במקרה האחרון יש טעם לפגם).
כאמור, אינני רואה בעיה, לפחות לא בהיבטים המצוינים לעיל, בהתהוותם של שני מטי בחירות והתארגנות סיעתית מחודשת עקב התפלגות מפלגת השלטון תוך כדי קיומה של הממשלה, אליה נבחרה אותה המפלגה שהייתה מלפנים מאוחדת. עם "חלוקת השלל" ושידוד מערכת התיקים בכלל אני רואה בעיה, ובייחוד בריכוז כוחות יתר וגיבוב הרבה תיקים לראש הממשלה או ממלא מקומו. אומנם, היו כבר דברים מעולם בממשלת רבין (הראשונה, אם אני זוכר נכון), עקב משברים קואליציוניים ובנסיבות אחרות, אך מצב זה אינו תקין בכל מקרה. הוא אינו תקין במובן הציבורי והמהותי, שכן הציבור מבין שאדם אחד לא יכול באמת לטפל בנושאים של שישה, שבעה או שמונה משרד ממשלה, ללא קשר לעניין הפורמלי של המינוי ואפילו ללא קשר לשאלת הדמוקרטיות של פרוצדורה כזו או אחרת.
תופעה נוספת, גם כן מרעננת, בתופעת "קדימה" אך הפעם גם במפלגות אחרות, בעיקר מפלגת העבודה תחת עמיר פרץ, הינה הצטרפותם של אנשים מתחומי חיים וממערכות עשייה אחרות - לפוליטיקה.
במקרה של "קדימה" מדובר בעיקר במנכ"לית משרד החינוך לשעבר, רונית תירוש. אינני רוצה לעסוק בשאלה בה עסקה התקשורת בהתחלה, כלומר עד כמה ההשקפות הפוליטיות שלה בכלל מגובשות. אני לא רואה בכך את העיקר, שכן גם בנסיבות עניינים אחרות יש אנשים שמצטרפים למפלגות מבוססות ללא השקפת עולם ואידיאולוגיה המהווה משנה צרופה וברורה. לפעמים אפילו מצטרפים למפלגה כזו או אחרת באופן די מקרי, דבר שהינו בעייתי אך לטעמי הינו תמיד אפשרות ולא יכול להיחשב לשחיתות, אלא רק כחיסרון של שיטת הגיוס למפלגות.
עם זאת, יהיו השקפותיה אשר יהיו, אני רואה בעיה גדולה בהצטרפותו בין ליל של אדם מדרג ביצועי בכיר - ומה בכיר יותר מאשר מנכ"ל של משרד ממשלתי גדול – למערכת הפוליטית. בעוד שאני גם רואה בעיה מסוימת בהצטרפותה המהירה של העיתונאית שלי יחימוביץ' למפלגת העבודה ללא כל תקופת צינון, הרי שהמקרה של רונית תירוש הרבה יותר בעייתי לטעמי. זאת מכיוון שהתפרים בין דרג ביצועי שכזה לבין המערכת הפוליטית ואינטרסים פוליטיים שונים הינם הרבה יותר רבים וגסים מאשר במקרה של עיתונאים, אשר אף אם הם סוקרים עניינים פוליטיים, הינם במידה רבה מהצד השני של המתרס.
אינני יודע האם במקרה של מנכ"ל משרד ממשלתי ההפרש הכספי בין מה שרונית תירוש הרוויחה ותרוויח אם תיבחר הינו כה משמעותי לכאן או לכאן (זאת לעומת המקרה של שלי יחימוביץ', אשר בכל מקרה תצטרך להסתפק בשכר נמוך יותר עם היבחרה) - אין לי ספק שגם במקרה של רונית תירוש (וגם במקרים אחרים של אנשי אקדמיה בכירים שהצטרפו למפלגות שונות) - יש אלמנט לא מבוטל של סיכון אישי. עצם הנכונות הזאת לקחת סיכון אישי כזה ולהיכנס לזירה הפוליטית בין ליל, או לפחות מאוד מהר, הינה חדשה ויש בה משהו מעודד ומרענן במסלולים הפוליטיים המיובשים שאליהם אנו מורגלים.
בדברים לעיל לא נגעתי בשאלת התמיכה העצומה ב"קדימה", שלדעתי בחלקה ניזונה מאלמנטים מיסטיים מוגזמים סביב אריק שרון, ולא רק מהערכה והערצה שקולה ויציבה של מהלך ההתנתקות, שם אני שותף לו. אך בעיות כאלו ברמת ההתנהגות והמוטיבציה של העם, אפילו אם הן קיימות, לא ניתנות לוויסות ולטיפול על ידי חקיקה.
לאור מאזן מאוד מעורב זה המתקבל מהערכת תופעת "קדימה", בפרט כשמדובר על הדינאמיקה של התהוותה, אין אני רואה ברירה אלא לקרוא למחוקק לנקוט כמה יוזמות, אשר עלולות, אומנם, קצת להוציא את הרוח מהמפרשים ולגרוע מהספונטאניות של אנשי ציבור, חינוך ואקדמיה, אשר אותם פקד ה"שד" החיובי של השפעה בתחומיהם ובתחומים אחרים על ידי הצטרפות לפוליטיקה. יש לקבוע תקופות צינון מינימליות עבור פקידים בכירים בדרג הביצוע הממשלתי ואולי גם לפקידים יותר נמוכים (אך אז תידרש לטעמי תקופת צינון יותר קצרה) וגם עבור עיתונאים. בעוד שבחיבור זה אינני רואה טעם לנקוב מספר של חודשים/שנה/שנים, בהתאם, ברור לי לחלוטין שתקופת הצינון שהייתה נדרשת במקרה של רונית תירוש – הינה ארוכה יותר מאשר במקרה של שלי יחימוביץ.
אך למחוקק מחכה עוד עבודה קשה ומייגעת יותר בנושא "חלוקת השלל" והתנהלות הממשלה המכהנת בנסיבות המתוארות לעיל. התוויית מסלולי חקיקה והצעת תקנות הייתה חורגת ממסגרתו של חיבור קצר זה, אך ייתכן שלפחות חלק מהבעיות היו נפתרות על ידי הרחבת תקנות ממשלת המעבר לנסיבות כאלו, ולא רק כשאין רוב לממשלה בכנסת. בין אם תיבחר דרך זו, ובין אם המהלך יהיה מורכב מתקנות אחרות, תידרש בהכרח התייחסות לנושא הפרסונלי של איוש משרדי ממשלה על ידי אנשים ממפלגה שהתפלגה. נראה לי שגם לא יהיה מנוס, אם ירצו להימנע מתקנות דרקוניות מדי, מלהתחשב בגודל הסיעה בה מדובר (אך לא באופי המיניסטריון, שכן זו פרוצדורה מרובת בעיות ומכשולים אשר ספק אם תביא תועלת).
ולציבור הבוחרים, אשר אינם אמונים על הפתרונות לעיל, אני קורא לשקול בטרם הגיעם לקלפי - את מכלול נבחרת הדמויות, בעיקר החדשות בפוליטיקה ואלו ממפלגות אחרות מאשר הליכוד, ולהחליט האם זו הנבחרת שהם רוצים לראות בהנהגת המדינה. ואם עיקר שיקולם הוא המשך הנעת התהליך המדיני-ביטחוני על ידי שרון באופן אישי, הרי שבעייתם עכשיו כפולה ומכופלת. אך אז עליהם להביט רק בצוות מצומצם מתוך הנבחרת, ולהחליט האם הוא מסוגל לבצע את המשימה. אני מאמין ששני הדברים לעיל הינם מאתגרים די הצורך. לאותם הבוחרים אשר דורשים גם יכולת מדינית-ביטחונית וגם מדיניות חברתית-כלכלית מאוזנת וצודקת - אני מודה בכך - יש בעיה בכל מקרה, ביחס לכל מפלגה, אם כי לא באותה מידה בכל מפלגה.
הנחת העבודה שלי היא שרוב מצביעי קדימה אינם מוּנָעים בבחירתם זו משיקולי מדיניות חברתית, למרות שבימינו נעשה קצת יותר אופנתי לדבר על העוני, ובעיקר בחלוקה מחדש לאחר הצלחות הממשלה בתחום המיסוי, ברוב המפלגות.
אך גם בפריזמה המדינית-ביטחונית, ההחלטה שהבוחרים יקבלו עשויה או עלולה, בהתאם להשקפה, להיות שונה מבוחר לבוחר, שכן יש כאלה אשר יעניקו יותר משקל ליכולות של אנשי הנבחרת, כל אחד מהשחקנים החדשים-ישנים במערכת הפוליטית ומהשחקנים הטריים, בעוד שיש כאלה אשר עבורם מדיניות המהלכים החד-צדדיים היא כמעט חזות הכל.
