פגישת מחזור בקנטאקי - מסע אישי והיסטורי מקנדה אל הדרום העליון בארה"ב
מאת נועם קסל
פְרָנְסין קינְגְסלי קלֶיטון, כבר שבע שנים כמעט בקנדה, עובדת סוציאלית המעדיפה להגדיר את עצמה כאנתרופולוגית חינוכית יישומית ובעלת תפקיד בכיר כמפקחת מקצועית במחוז המילטון, אוֹנְטאריוֹ, קנדה, מאוד התלבטה האם להיענות להזמנה. במידה מסוימת היא הרגישה לא בנוח עקב העובדה שאת ההזמנה לא שלחה חברה מאותה התקופה או אפילו ידיד או ידידת נעורים, אלא פשוט קרול בת שכבתה מבית ספר התיכון ג'פרסון (Jefferson High) בלקסינגטון, קנטאקי. מדובר היה בכנס מחזור, אך לא סתם כנס מחזור אלא מפגש ממושך במלון ליד בית הספר, שאמור היה להיערך מיום חמישי בערב עד יום ראשון בצהריים.
פרנסין לא חשבה מעולם שהיא הגיעה לגמרי במקרה לקנדה. גם מבחינת הלימודים, שכן שהיא נרשמה לדוקטורט בעבודה סוציאלית קהילתית באוניברסיטת קוֹנְקוֹרְדיה במגמה מיוחדת הכוללת אנתרופולוגיה יישומית. ואז היא פגשה כעבור שנה את דניס, היום בעלה, איתו היא התחתנה, ונולדו להם שני ילדים: בן בשם רוברט ובת בשם סוזן אן.
אך כבר מההתחלה, היה ברור לפרנסין שהעניין האקדמי והמקצועי לא היה הכל. מגיל יחסית צעיר היא נמשכה לצפון מרכז ארה"ב (לא צפון מזרח, ניו אינגלנד!), והייתה מַרְבה, לכל הפחות על פי הסטנדרטים של הדרום העליון בארה"ב, בנסיעות ובחופשות למדינות וויסקונסין ומישיגן.
ואף כי הדברים לא היו קשורים בהכרח, כל ההזמנה הזאת מציבה אותה שוב מול משפחתה, שואבת אותה כביכול ממקום חדש אל הקונפליקט עם משפחתה, היום בעיקר עם אימה. שכן אביה מת לפני שנתיים. לא זו בלבד שהיא עזבה את האיזור, את הדרום העליון או אפילו הדרום כולו, אלא אפילו היא עזבה את ארצות הברית. בעומס וההמולה של חייה החדשים, שהיו מהולים בכל זאת בסיפוקים וברוגע רבים - היא לא ביקרה בקנטאקי בזמנו במשך שנתיים וארבעה חודשים, אשר כבר נותרו בזיכרון הקולקטיבי האיזורי בצפון מזרח קנטאקי כשלוש שנים.
נטייתה הייתה, לאחר יומיים של חשיבה מאומצת תוך התבודדות והתנזרות מהכתיבה ומעבודות הבית המתלוות לחורף הקנדי היותר קשה, דווקא כן להיענות להזמנה. לא רק שעניין אותה, ברמה האישית הכללית, לראות כמה אנשים שאותם היא לא ראתה מאז סיום התיכון בשנת 1988, או אפילו מאז היא סיימה את התואר הראשון באוניברסיטה הכי גדולה ורצינית בקנטאקי, הלא היא אוניברסיטת לקסינגטון, בתחילת שנות התשעים.
קרול גם אמרה שייערכו במהלך מפגש ממושך זה סדנאות שונות, כמו דינאמיקה קבוצתית, playback theater וכדומה, חלקן לנשים או לגברים בלבד, חלקן "מעורבים". הכל כמובן על בסיס וולונטרי. איש מהנוכחים לא חייב להשתתף באף סדנה או משחק שכזה. קטע זה נראה קצת מוזר בעיני קרול, אך גם עורר את סקרנותה. בכלל היה זה קצת מוזר, שקרול והילרי הן הכוח המניע אירוע גדול ומתואם זה, שכן למיטב זיכרונה שתיהן היו די ביישניות וחסרות ביטחון עצמי בזמנו. קרול אפילו פרשה מהצופים בכיתה ט'. היא לא יכלה שלא להתרשם כי מדובר גם ב"פרויקט אישי" של קרול, אולי לצורך עבודת הפוסט-דוקטורט שלה בפסיכולוגיה חברתית באוניברסיטת ספרינגפילד, מיזורי. "קצת מוזר", חשבה. "אך זו זכותה. בפרט כאשר כל האירועים הללו וולונטריים, ואינם מהווים תנאי לנוכחות במפגש ממושך זה, כפי שהוא מוגדר".
לאחר טיסה לא ארוכה במונחים קנדיים, קרול לקחה מונית משדה התעופה לבית אימה, סוזן מרי, אשר קיבלה אותה באופן לבבי ויפה ככל שניתן. היא ניסתה להיות נחמדה, היא התעניינה רבות בנכדים ובשגרת החיים בקנדה. עם זאת, פרנסין לא יכלה שלא לחוש השלמה בעצב, השלמה עם יציאתה מהאיזור התרבותי בכלל ועם עקירתה לקנדה בפרט. אחותה סילביה הייתה נוכחת בארוחת הערב החגיגית באותו היום, ופרנסין נשארה אצלה למשך היומיים שנותרו עד לפגישת המחזור.
אחותה לינדה נשארה בלקסינגטון, בתור מורה לחינוך גופני באותו בית הספר התיכון בו למדו שתיהן וגם אחיהם ג'ף, אשר לומד עיתונאות בוושינגטון הבירה. היא כבר כנראה תישאר בלקסינגטון עד הסוף, אחרי פרידה זמנית אך ממושכת לשלוש שנים, עת היא למדה חינוך גופני באוניברסיטת פלורידה.
מכיוון שההפרש ביניהן היה רק שנתיים וחצי, כאשר לינדה הינה הצעירה ביניהן, נסבה שיחתן לא מעט על זיכרונות מאותו בית הספר. אך חיש מהר הגיעה תורה של פרנסין לשאול שאלות, בפרט לגבי אחיהם, אשר שמר קשר יותר הדוק עם לינדה, אף כי כמה פעמים בשנה היה מתקשר גם כן לקנדה.
האחיות לבית קינגסלי היו חלוקות בתחזית שלהן לגבי אחיהן. שתיהן היו בדיעה שג'ף יחזור לקנטאקי בסיום הלימודים. פרנסין הייתה סבורה שהוא יעדיף את פרֶנְקפוֹרט הבירה או את פֶּדוּקָה במערב קנטאקי. אך לא זאת הייתה השאלה המעניינת באמת. לינדה הייתה סבורה שג'ף יישאר בקנטאקי, שהוא אפילו לא יעבור למיזורי או לטנסי, ואילו פרנסין הייתה כמעט בטוחה שהוא יעזוב את האיזור, אך לא מייד. "בדרכו המחושבת הוא יעשה זאת כאשר הוא מאוד בטוח בעצמו, כאשר התועלות הצומחות מהמהלך גדולות מאוד והמחיר והסיכונים מינימליים. תמיד היה ג'ף מחושב, גם כשהוא פנה להתקבל לקולג', גם בנשף הסיום שלו ב- 1993 וגם בתנועת הנוער... בכל כמעט", סיכמה פרנסין את התרשמותה.
ואף כי השיחה בין שתי האחיות התנהלה די על מי מנוחות, פרנסין לא ויתרה על ההזדמנות להשמיע את עקרונותיה: "וזה בסדר. גם ההחלטות שלו וגם האופן שהוא בוחר לממש אותן. למעשה לא היה צריך להיות משולם שום מחיר חברתי על יציאה מהאיזור ומהחוג התרבותי פה. עדיין נשאר משהו מהוסס וחסר ביטחון בקנטאקי, עם כל המשפחתיות וגאוות היחידה עוד מהרבע הראשון של המאה התשע עשרה ועם כל המחשבה הפוליטית והחברתית שיצאו מגדולי בָּניה, כמו דניאל וובסטר כמובן".
"אני מבינה לְמה את חותרת", אמרה לינדה. "את מתכוונת בראש ובראשונה להתנהגותה של קנטאקי במלחמת האזרחים".
"כן, בהחלט. לא רק שככל שידוע לי, אף כי זה מסוג השאלות שאף פעם לא "נחתכות סופית" בהיסטוריה – בקנטאקי היו הכי הרבה אנשים שלחמו בשורות האיחוד הצפוני. ובעוד שהיא הייתה שייכת באופן אורגני, כמדינות הגבול כמו מיזורי, מרילנד ודלווייר לדרום, היא לא פרשה מהאיחוד. וגם לא מצאה לנכון להימנע מכל פעילות או לפחות להכריז על איזה משטר צבאי כמו במרילנד או, באופן קצת שונה, דלווייר..."
"כן, פרנסין, העובדות האלו ידועות, אם כי הפרשנויות, ברמת ההערכות, כשמציירים את הזרמים התת-קרקעיים בתוך המפלגות ושדרות העם במדינה שלנו – עדיין מאוד שנויות במחלוקת".
"ואפילו מעֵבר לכך, לינדה, עכשיו כשאני חושבת על זה. אולי גם אין זה מקרה שעורך הדין ג'והן בְּקינְרידג', יליד לקסינגטון הוא זה שניסה כבר לסיים את המלחמה ולהגיע לפשרה עם לינקולן לאחר שנתיים וקצת, בעוד שג'פרסון דייוויס המשיך להילחם בצבאות הצפון ביתר שאת. אותו בקינרידג' אשר ברח אחרי המלחמה לקנדה ולאנגליה ולאחר כמה שנים קיבל חנינה וחזר לעבוד כעורך דין בלקסינגטון עד סוף ימיו... כביכול, סגר מעגל: חיים פרטיים, לימודים, פוליטיקה, מלחמה וחזרה לחיים מקצועיים במקום הולדתו, בכור מחצבתו. באמת לא חשבתי עליו אף פעם במונחים כה חדים ומשמעותיים!", אמרה פרנסין בהשתאות מה וקצת נבהלה מעצמה.
הנוכחות במפגש סוף השבוע המדובר הייתה מדהימה, מעל ומעֵבר לכל הציפיות. פרנסין העריכה ש- 85 אחוז מהמחזור של 1988 היו נוכחים, כאשר נוכחות הגברים קצת יותר בולטת, אך לא בהרבה. ניתן היה להיפגש בכל הטיפוסים מהמחזור, ולהתרשם מהחיים בחצר בית הספר, מתנועת הנוער, וגם מטקס הסיום בו הייתה פרנסין מועמדת להיות מלכת הנשף (homecoming queen), אך זכתה לבסוף למקום רביעי בלבד, אחרי סינדי, זו שהייתה המלכה בסופו של דבר, ג'ניפר וג'סיקה. וגם חיי הספורט, ספורט בנים וספורט בנות, לא נעדרו מהמפגש, אפילו בתלבושות של פעם, שקצת קטנות למימדי הגוף של כמה מהלובשים אותם.
פרנסין השתתפה בשני מושבים של נשים בלבד: דינאמיקה קבוצתית ו- playback theater בהנחייתה המאוד ממוקדת ומקצועית של קרול, ודינאמיקה קבוצתית מעורבת, בסגנון אחר, אשר נוהלה על ידי אהוב השכבה רנדי מיילס, כאשר קרול מושכת מחוטים "בשלט רחוק".
פרנסין אכן ציפתה שנושא "כישלונה כמלכת הנשף" יעלה בשיחות משחק אלו, ולכן לא הופתעה. אך לא היו לה רגשות כבדים בגלל זה, וככל שנדמה לה, היא גם לא ראתה באותו הדבר אז דבר טראומטי ונורא, או אפילו חשוב ביותר, רק אולי חשוב במקצת.
בין מושב הפסיכודרמה הראשון לבין ה- plabyack theater, השכילה קרול להסביר למשתתפות, בקצרה אך באופן אינטליגנטי ומעניין, שתי תיאוריות אימגו בפסיכולוגיה. האחת, הרבה יותר מאוחרת, זו של הרוויל הנדריקס, שהינה למעשה תיאוריה ושיטת טיפול זוגי, עוסקת ב"אני האבוד" בשלבים קודמים ובעיקר מוקדמים בחיים, המחפש השלמה אצל בן הזוג לאחר התפכחות מסוימת מהרומנטיקה הלוהטת הראשונית. ואילו בשנייה, היותר ישנה, במסגרת פיתוחים של הפסיכו-אנליזה, בייחוד בְמה שקרוי פסיכולוגיית העצמי של הָיינְץ קוֹהוּט, האימגו מתקשר בראש ובראשונה, כמעט תמיד, לאימגו או לדימוי ההורי.
פרנסין בכלל לא התרשמה מהאימָגו החדש, שכן היא לא התייחסה בכובד ראש כה גדול לזוגיות, והיא לא ראתה באופן אישי בכל בחירה ומחיר שהיא שילמה או לא שילמה כ"חתיכת אישיות אבודה". היא מעולם לא הייתה אופטימיסטית מושבעת, אך גם לא פסימית ובוודאי לא מלודרמטית ונוטה לרגשנות יתר. ואילו לגבי הפסיכואנליזה - עמדתה הייתה יותר דו-ערכית. היא תמיד העריכה את המחשבה הפסיכו-אנליטית, ובייחוד אהבה את מה שנראה לה ריאליזם יחסי בתוך מערבולת היצרים הפרוידיאנית, וההכרה כי "אֵם או הורה טובים די הצורך" יולידו את הצאצא שיהיה מבוגר מאוזן. מאידך, כשהיא חשבה על ההורים שלה, היא לא מצאה הרבה קווים משותפים לה ולאימה, ועם אביה רק מעט יותר. אך אז כעכשיו לא היה לה ספק, היא קיבלה אהבה וחום מהוריה ומאחיה, אם כי – כפי שעכשיו היא מודעת לכך יותר מאשר אז, בשנות השבעים והשמונים, לא לגמרי ללא תנאי. הביטוי שחלף בראשה היה
"love with some strings attached".
הפתעה נעימה המהולה קצת בצערה ציפתה לה במסדרון בדיוק לפני הסדנה האחרונה שלבסוף היא החליטה לעבור במסגרת מפגש זה, זו המעורבת (גברים-נשים). קצת ממרחק היא שמעה קול מבוגר מאוד שואל: "האם ראיתם את פרנסין קינגגסלי? שמעתי שהיא הגיעה במיוחד מקנדה!"
היא לא זיהתה מייד, אך היה זה מר ג'ונסון, המורה להיסטוריה ולאזרחות שכבר פרש לפני כמה שנים מהוראה. היא רצה אליו בשמחה. "נכון, מר ג'ונסון. אני כאן, ולא בפעם הראשונה".
"אני יודע, פרנסין, ש- strictly speaking, מקומי לא כאן במלון. אך לא יכולתי להתאפק. גם רציתי לראות אותך, וגם רציתי להגיד לך, שהנאום שנשאת בזמנו, כאשר ערכנו משפט ציבורי, משפט דֶמֶה, להתנהגותה של קנטאקי בזמן מלחמת האזרחים לעומת התנהגותה של וירג'יניה, שכנתה ממזרח, שפרשה מהאיחוד הצפוני קצת באיחור ובחוסר רצון - זה היה כשהיית בכיתה ט', בשנת 1985, ואני עוד זוכר את זה כאילו זה היה ממש עכשיו. עשית את זה כל כך יפה, בבהירות מחשבה וברצינות שלא רבים מוצאים באותו הגיל. להגיד לך את האמת, פרנסין, העלית כמה רעיונות, לגבי הקונסטלציה הפוליטית בדרום העליון אז, שאפילו אני, כמורה, לא הייתי מודע להם. כל שנה, עד שפרשתי, הייתי מספר עלייך לתלמידיי, כיצד הגנת בחירוף נפש כמעט על התנהגותה של קנטאקי!"
"תודה רבה, מר ג'ונסון. אני כמובן זוכרת את האירוע הזה, אך לא ידעתי שאתה מתייחס אליו כה ברצינות. ואני מעריכה את זה שבאת לכאן כדי לשאול לשלומי".
"נו, אז עכשיו את מלמדת את הקנדים ועוקרת דעות קדומות לגבי מלחמת האזרחים?"
"להגיד לך את האמת, בתחום שאני עוסקת בו, עבודה סוציאלית קהילתית ואנתרופולוגיה חינוכית במחוז המילטון, אונטאריו, בקנדה, הדברים לא מתחברים. אבל בשיחות אינדיווידואליות עם התלמידים וההורים שאני מספקת שירותים לילדיהם – יצאתי לי פה ושם לדבר על בחירות קשות בחיים וקביעת היחיד את השתייכותו למחנות. והרי גם על זה דיברתי אז!"
מר ג'ונסון היה כה חביב ואמיתי, שהיא לא יכלה לכעוס עליו ממש, אפילו לא על השאלה האחרונה, אשר בטון דיבור אחר הייתה יכולה להיחשב לסרקסטית. אך היא לא יכלה גם שלא להרגיש, לצד דברים אחרים שחלפו בראשה בתקופה האחרונה לקראת המפגש הזה, שעטפו אותה גם בבית הספר באהבה, שהעריכו אותה על הישגיה ואפילו על האומץ שלה, בדרכה הקצת חריגה, אך ציפו שתישאר בקנטאקי ותהווה שחקנית חיזוק על רמה ל"ליגה האיזורית" של הדרום העליון, ורצוי בקנטאקי.
השיחה עם מר ג'ונסון ריחפה בצורה כזו או אחרת גם בסדנת הדינאמיקה הקבוצתית המעורבת בה היא השתתפה. אחריה החליטה שהיא לא תשתתף בעוד אירועים אלה, כי היא החלה להיות עייפה, גם נפשית. היא החליטה שאת היום האחרון במפגש הממושך הזה היא תקדיש לשיחות חולין, בעיקר לשיחות עם ידידים וידידות, אֵלה שאכפת לה מהם במידה כזו או אחרת, ושלמעשה היא לא שמרה את הקשר איתם, חלקם אפילו עוד כאשר למדה באוניברסיטת לקסינגטון לתואר הראשון. לא היה זמן, לא היה מספיק מעניין, או אפילו ללא כל סיבה.
בסיום המפגש היא הזמינה את אחותה לינדה, על חשבונה, להפלגה של שלושה ימים על נהר המיזורי, עד לגבולה הדרום-מערבי של קנטאקי. לטיול זה היא גם הזמינה ידידה מתקופת התיכון, סטייסי הולוויי, כיום עקרת בית במידלבורו, קנטאקי. הם עשו "שבוע כיף" של הפלגה בטיול מאורגן, אשר הסתיים במלון שלושה כוכבים בסיינט לואיס, מיזורי. פרנסין הייתה שלווה ומאוד נהנתה מהטיול, שכן היא הרגישה שבמובנים רבים היא סגרה מעגל, היא הבינה יותר טוב, במובן הקוגניטיבי והרגשי, מה עבר עליה כאן בשנות הילדות והתיכון. והיא ידעה, שהיא גם מרגישה שייכת ואוהבת במידת מה את חלק הארץ הזה, אף כי ממקום פחות נינוח מאשר את הצפון-מרכז ואת ביתה החדש בדרום אונטאריו. "אם רק יכלו אנשי קנטאקי להיות פחות מרובעים ויותר אמיצים ברוחם!"
בבוקר לאחר שהם הגיעו למלון בסיינט לואיס, כאשר סטייסי כבר ירדה לשחות בבריכה, צלצל טלפון בשעה שנראתה עדיין די מוקדמת. היה זה בעלה דניס, שכנראה עד היום לא ידע להעריך את הפרשי השעות בין קנדה דרום העליון ובמערב התיכון, כי כה מיעט להתקשר לאיזורים אלה.
"היי, דניס", אמרה. "מה העניינים? איך הילדים?"
"הכל בסדר. רוברט וסו-אן בסדר גמור, גם בבית וגם בבית הספר. אני לא התקשרתי אלייך במשך יומיים כי הייתה ועידת עסקים מאוד צפופה בוונקובר, חזרתי כל יום לגמרי הרוג למלון. אבל מה איתך? להגיד לך את האמת, כששמעתי שהחלטת להאריך את נסיעתך ביותר משבוע, קצת התפלאתי. לא ידעתי האם לשמוח בשבילך או לא. אני מניח שבכל זאת התגעגעת".
"דניס, אתה מבין אותי מאוד טוב, בהתחשב בעובדה שמעולם לא נסעת בתוך ארצות הברית דרומה מסיינט-פול, מינסוטה. טוב, בכל זאת סיפרתי לך הרבה במשך השנים. אני עוד אספר לך הרבה דברים, בפרוטרוט ובנחת, כשאחזור. אני חושבת אפילו לכתוב רומן התפתחותי או קובץ סיפורים ליריים לאור נסיעה זאת, על הגירה באותה מדינה או במדינה הדוברת אותה השפה. עוד לא החלטתי בדיוק על פורמאט, איך ומה."
"נשמע מעניין!" אמר דניס, ולא יכול היה אפילו להסתיר את נשימתו העצורה במקצת.
"אבל העיקר, דניס, הֱיה רגוע!
I may not be a homecoming queen, but I sure did come home!
And I am coming home the day after tomorrow, to my new home!"
