1) פנים. מקווה – יום:
ברוך נכנס לאולם המקווה נושא תרמיל. האולם ריק למעט איש זקן ומקומט, עירום כמעט. מסביב למקווה הבנוי כבריכה בגודל 2X3 ישנם ספסלי עץ וכן ווים לתליית בגדים.
ברוך מניח את התרמיל על הספסל. הוא בן 17, צנום, שחרחר, בעל פאות באורך בינוני המסודרות מאחורי אוזניו, אף נשרי ופנים עדינות. הוא לבוש מכנסי בד שחורים וחולצת כפתורים, ממנה מבצבצת ציצית, ועל ראשו כיפה סרוגה שחורה וגדולה. ברוך מתיישב על הספסל פושט את בגדיו באיטיות והאיש הזקן מביט בו בסקרנות ונכנס למקווה. ברוך מקפל את המכנסיים ואת החולצה תולה על הוו בעדינות. הוא מסיר את הגופיה. אנו מבחינים בדיסקית צבאית לצווארו. האיש הזקן עובר על פניו בדרך החוצה עירום ונוטף מים. הוא נעצר לידו.
זקן
אתה צריך להתקלח קודם לטבילה
ברוך מתעלם מהאיש ומוציא מהתרמיל מגבת. האיש הולך לדרכו. השיר "ונתנה תוקף" (מילים ממחזור התפילה של ראש השנה ויום כיפור. לחן: יאיר רוזנבלום, שירה: חנוך אלבלק) מתחיל להתנגן. C.U על כפות הרגליים שלו. הן עדיין עטויות גרביים. הרגליים צועדות בגרביים על הריצפה הרטובה ונעצרות
על שפת המדרגות של המקווה. המגבת נושרת על הרצפה. צעד אחד קטן והן נוגעות במים. ברוך נכנס למים ועומד באמצע המקווה. הוא עוצם את עיניו וצולל פנימה. השיר "ונתנה תוקף" דועך והוא כאילו נשמע במעומעם, מתחת למים, כיוון שאנחנו רואים את פניו של ברוך בתוך המים. תמונת פניו מתחת למים מתערפלת ואנחנו רואים במקומה (בתוך המים) חייל נשען אל קיר של בניין וחייל שני הנשען מולו גוחן אליו ונושק לו. איננו רואים את פניהם. תמונתם "נשברת" כשברוך מוציא את הראש, יורק מים ומשתעל, שוב טובל את הראש, שוב מוציא.
אדון כהן
(V.O)
אל מלא רחמים שוכן במרומים,
המצא מנוחה נכונה על כנפי השכינה
ברוך מושיט ידו למגבת שמונחת על שפת המקווה ויוצא, רק הדיסקית לגופו. לתפילה נלווה בכיה החרישי של עליזה.
אדון כהן
(V.O)
במעלות קדושים וטהורים
כזוהר הרקיע מזהירים את נשמת שהלך לעולמו
עטוף במגבת כבטלית, ברוך יוצא מהמקווה הריק נוטף כולו והולך לעבר הספסל. מתחיל להתלבש.
אדון כהן
(V.O)
בעבור שפלוני יתן צדקה בלי נדר בעד
הזכרת נשמתו, בגן עדן תהא מנוחתו.
לכן בעל הרחמים יסתירהו בסתר כנפיו
לעולמים ויצרור בצרור החיים את נשמתו.
ברוך מסיים להתלבש.
אדון כהן
(V.O)
השם הוא נחלתו וינוח בשלום על משכבו
ונאמר אמן
ברוך יוצא מהפריים ושומעים את הד קולות המשתתפים באזכרה אומרים אמן. הספסל שבו ישב ברוך נשאר מיותם.
חתוך ל -
2) פנים. מטבח משפחת כהן – יום:
חיים מציץ למטבח. הוא בן 18, שיערו מגודל ומקורזל, פניו נאות ומכוסות זיפים ויש לו גומות חן. על ראשו כיפה סרוגה קטנה ששמוטה לכיוון הצוואר והוא לבוש במכנסי פנסים שחורים וחולצה לבנה.
עליזה (אמם של חיים, ברוך, נתנאל ז"ל וחדווי), ישובה על כיסא, ליד שולחן אוכל קטן, ידיה על השולחן וראשה מונח עליהן. היא בת 39, שחומת עור וחיוורת, לבושה בחצאית שחורה וחולצה סגולה, שיערה עטוף שביס.
חיים מביט אל מאחורי גבו, לעבר הסלון העמוס אנשים שהגיעו לאזכרה: הספות בצבע בז', לידם עומדים כסאות פלסטיק, מולן ניצב מזנון ישן, עמוס בתמונות משפחתיות ותמונות של צדיקים למיניהם, ברכות וחמסות ועליו טלוויזיה. על הקיר תלויות תמונות גדולות של בני המשפחה.
על שולחן הסלון בקבוקי שתיה קלה, עראק, יין וכלים עם בורקס, עוגיות, ביצים קשות. האנשים מדברים בלחש אחד עם השני.
המטבח קטן ופשוט, ותלוים בו ברכת הבית במסגרת מוזהבת וציור של ילדים. בציור יש 4 גברים עם כפה על הראש ואשה הלבושה שמלה שמצויירת בקטן. ארונות המטבח ירוקים ומתקלפים והידיות חלודות. הכיריים מכוסים בנייר כסף.
חיים
אמא
עליזה אינה מביטה בו.
חיים
אמא, הוא רוצה שתבואי לסלון
עליזה לא מרימה את ראשה.
עליזה
שיעזוב אותי כבר
חיים ניגש לאמו בדיוק כשמזי נכנסת למטבח. היא בת 20 לערך, שיערה הארוך מחומצן והיא לובשת חצאית ארוכה צמודה בצבע צהוב עם פרחים וחולצה לבנה צמודה.
מזי
אני צריכה שקית לזבל
מזי קולטת שהמצב רגיש. היא מביטה בחיים ועיניהם נפגשות. חיים משפיל את מבטו ומזי פונה ללכת. עליזה מרימה את ראשה. תחת עיניה עיגולים שחורים ורואים שבכתה.
עליזה
נו, תיתן לה כבר.
חיים מוציא מאחד הארונות שקיות של סופר ומושיט אותן למזי שלוקחת אותן ונעלמת. הוא מוציא כוס מאחד הארונות, ממלא מים מהברז, שם על השולחן ויוצא. עליזה בוהה בכוס. חדווי נכנסת למטבח ומתיישבת על עליזה שאינה מגיבה. היא כבת ה-6, שמנמונת ומתולתלת, ועל פניה גומות חן המזכירות את חיים.
חדווי
אמא תגידי משהו.
עליזה מחייכת בעייפות ומלטפת את שיערה של חדווי.
חדווי
נכון את אוהבת 'ותי יותר?
חיים נכנס למטבח.
חיים
יאללה, 'תחפפי
חדווי לא מתייחסת אליו ומחבקת את עליזה. חיים ניגש אליה, עוקר אותה משם.
חיים
פעם אחת תעשי מה שאני אומר!
חדווי בועטת.
חדווי
איה... דיייי. לא רוצה, תעזוב אותי!
רוצה להישאר.
חדווי מקימה המולה ואז גופו של אדון כהן חוסם את הכניסה הצרה. חדווי משתתקת בבת אחת. האדון כהן, בן 45, לבוש חליפה אפורה, כיפה שחורה על ראשו, איש גס ורחב כתפיים. הוא פונה לעליזה.
אדון כהן
אמרתי לך תבואי.
עליזה מסתכלת לריצפה בעייפות.
עליזה
תיכף.
אדון כהן שולח מבט מצמית לחדווי שרצה להתחבא מאחורי חיים. הוא הולך ואז חדווי נעלמת מהמטבח. חיים מושיט לאמו 2 כדורים, צהוב וירוק. היא בולעת אותם ואח"כ קמה ויוצאת מהמטבח. חיים מסלק את הכוס לכיור ומזי נכנסת,
נושאת בידה צלחת ריקה ומניחה אותה בכיור, ידה מרפרפת על גופו של חיים והוא קופץ אחורה. ברקע עולים קולות של תפילה – האורחים קוראים מספר תהילים (פ' /י"ז/ע"ב/צ"א/ק"ד/ק"ל/קי"ט*)
שכנה נכנסת ומניחה כמה ספלים על השיש. היא מביטה במזי ובחיים לרגע ויוצאת. חיים מתחיל לשטוף את הספלים.
מזי
אני אנגב
מזי לוקחת מגבת מטבח שהיתה מונחת על השולחן. חיים שוטף את הספלים בדממה והיא מנגבת ושמה בארון.
מזי
איך שהזמן עובר
חיים
איך שהאהבה עוברת
מזי
איך שהאמונה עוברת
חיים מגחך לעצמו.
מזי
(בעצב, מרירות) אהבתי אותו
חתוך ל -
3) חוץ. חוף הים – לילה:
מתחת לסוכת המציל יקוב מז**ן נערה צעירה. הוא בן 18, נמוך, בעל מבנה גוף מוצק, עור כהה, בלורית שיער שחורה, לבוש ג'ינס וסוודר מקושקש ועל צווארו גורמט. הנערה ממוצא מזרחי ולבושה בחצאית קצרה ואופנתית, חולצה ומעיל.
היא מנסה לנשק אותו והוא מתעלם ממנה ומתחמק מהנשיקה.
יקוב גומר ונוטש את הנערה. הוא הולך לעבר מדורה סביבה יושבים וולדימיר, בוריס ואיגור ושותים וודקה. על החול מונחים 3 בקבוקים, אחד נוסף פתוח ועובר מיד ליד. וולדימיר ואיגור רבים על הבקבוק. הם מדברים בניב קווקזי.
איגור
ככה? גמרת מהר את המתנה שלנו.
איגור בן 16, אתלט, גובהו ממוצע, קצוץ שיער (כמעט מגולח). יש לו פנים רחבות וחתימת שפם. הוא לובש טריינינג של אדידס ונועל נייקי.
יקוב
אני תמיד גומר מהר.
יקוב מתאר בפנטומימה את מעשה המשגל והם צוחקים. לפתע הוא שולף בשניה סכין ומעיף אותו על איגור. הסכין נוחתת קרוב ליד שלו. איגור קופץ כנשוך נחש.
וולדימיר
אני מקווה שהצבא יעריך את הכישורים שלך.
וולדימיר בן 18, גבוה ורזה, פניו עדינות, עיניו כחולות ושערו הבלונדיני קצוץ. הוא נועל נעלי ספורט, לובש ג'ינס וסוודר אופנתי. הוא לא נראה גלותי כמו האחרים. בוריס שקט ומהורהר. הוא בן 19 כמעט, שיערו חום, עיניו גדולות
וחומות, מבנה גופו בינוני והוא לבוש מכנסי בד אלגנטיות בצבע כחול וחולצה ארוכה מכופתרת בצבע חום.
וולדימיר מושיט את הבקבוק ליקוב, שנוטל אותו ושותה ואז קם ומתחיל לרקוד לזגינקה (ריקוד קווקזי סוחף המבטא את האומץ של העם הקווקזי) לצלילי לחן קווקזי. איגור מצטרף אליו לקול מחיאות הכפיים של וולדימיר ובוריס.
נראה שהשניים מתחרים זה בזה. לבסוף השניים האחרים קמים ומצטרפים.
Dissolve ל –
4) חוץ. חוף הים. קו המים – לילה:
רואים את רצועת החוף החשוכה ואורות העיר נתניה.
אח"כ רואים ממרחק רב את גבו של ברוך שעומד על קו המים וניכר גודלו הקטן של האדם העומד מול האינסופי. ברקע שומעים את הניגון "אדון הסליחות" – קולות הפיוט הם של נערי הישיבה. ברוך מתחיל לצעוד לאורך החוף ואנו מלווים אותו.
חתוך ל -
5) חוץ. מדורת כנופית הקווקזים על החוף – לילה:
מזווית עינו של יקוב נראה ברוך. יקוב צועק ומפנה את תשומת ליבם לברוך. הארבעה מעבירים ביניהם מבט של הסכמה. וולדימיר, איגור ובוריס קמים ומתקרבים אל ברוך בצעדים מאיימים. ברוך, שהיה שקוע עד עתה במחשבותיו, מבחין בהם ובורח. איגור משיג אותו ותופס בתרמילו.
איגור
(בניב קווקזי)
לאן אתה ממהר
איגור מפיל את ברוך על החול, קרוב למים ומפליא בו את מכותיו. ברוך אינו מתנגד, אלא מתקפל כתינוק ועוצם את עיניו. בוריס וולדימיר מצטרפים לחגיגה.
איגור
(בעברית)
תמסור לאח שלך אנחנו מחפשים אותו.
אם אני רואה אותו ליד ילנה,
אני גם מוצא אותו.
יקוב מתקרב אליהם וולדימיר מושיט לו את התיק של ברוך. ברוך מתנגד. הוא מנסה לשלוח את ידו לילקוט וחוטף מידי יקוב מכות רצח. הוא נופל, פניו שקועות בחול. איגור בועט בפניו של ברוך בעוד יקוב פותח את התיק ומרוקן את תכולתו
לחול. ספרי הלימוד של ברוך נשמטים בזה אחר זה. יקוב מוציא סיגריה ובוריס ממהר לשלוף מצית ולהצית אותה עבורו. ברוך מנקה את הדם הנוזל מהחתך בלחיו ותולה מבטו ביקוב. יקוב צוחק, מהנהן לעבר איגור, וולדימיר ובוריס, תוקע גרפס וחוזר למדורה. השלושה דופקים לברוך מכות, עד שהוא מתעלף. הם אוספים את ספריו של ברוך ונושאים אותם אל המדורה שמתחילה לדעוך. השיחה עוברת לניב קווקזי.
יקוב
מה שלום ילנה?
איגור משליך ספר שלם לאש ולא עונה. וולדימיר מתחיל לקרוע דפים מספר אחר.
יקוב
(לאיגור) אני אבוא בשבת.
תגיד לה להכין לי מטעמים!
יקוב מפריח נשיקה לכיוון של איגור. איגור קם מחומם על יקוב, אולם בוריס קם עוצר אותו.
איגור
מחר תשטוף רצפות בצבא.
על החול ברוך פוקח את עיניו ורואים במטושטש ב – P.O.V שלו את בוריס הודף את איגור אחורה. יקוב קם ומעיף סטירה לאיגור. בוריס ואיגור מתיישבים חזרה. ספר התנ"כ מונח על החול לרגלי איגור. איגור מתיישב בכעס ויקוב מסתובב מאחוריו הלוך ושוב, אח"כ רץ לעבר הבקבוקים, לוקח אחד ריק ומנתץ אותו לתוך המדורה. שקט משתרר ואז איגור פורץ בצחוק. וולדימיר צוחק גם הוא וממשיך לקרוע דפים מהספר ולהשליך אותם לאש. יקוב צוחק ומתיישב.
בוריס מנענע בראשו. ברוך מתחיל לזוז. נראה שכואב לו. איגור שולח ידו לספר נוסף וברוך שועט לעברו בשארית כוחותיו ורץ לעבר ספר התנ"כ המונח על החול.
ברוך
חילול השם!
איגור משיג אותו ומניף את התורה באוויר. הספר כמעט נוגע באש. יקוב תופס אותו מבעוד מועד. ברוך מועד ונכווה מהאש. וולדימיר צוחק. איגור מתבונן ביקוב בכעס.
יקוב
זה ספר קדוש! לא לימדו אותך
כלום בבית, טיפש!
יקוב זורק את הספר לעבר ברוך שממהר לתפוס אותו ונראה מגוחך. הוא מנשק את התורה המלוכלכת מחול ומפוייחת מעט ולופת אותה קרוב ללבו. יקוב צוחק, ספק על ברוך, ספק על איגור וברוך נמלט מהמקום.
חתוך ל –
6) פנים. חדר השינה של ילנה – לילה:
בחדר 2 מיטות נוער, ארון בגדים לבן עם גימור ורוד, על החלון תלוי וילון ורוד עם מלמלה לבנה. על קיר אחד עומדת ספריה מלאה בספרים, על הרצפה צעצועים ובובות. החדר חשוך ורק נורת לילה דולקת. ילנה שוכבת על בטנה בפיז'מה עם לבבות ודובונים, שיערה עוטף אותה, ראשה מונח על ידיה והיא בוכה. היא קווקזית, בת 17, מבנה גופה מלא ומפותח, שיערה השחור גולש עד התחת ופניה רחבים אך ניכרת בהן עדינות. במיטה ממול שוכבת אחותה בת ה-6 ומביטה בה.
סבתא ויקטוריה נכנסת לחדר וילנה לא מתייחסת. ויקטוריה מתיישבת ליד ילנה. ילנה מסתכלת בה, עיניה אדומות ודומעות.
ויקטוריה
את כבר לא ילדה
ילנה
אני רוצה ללכת לאוניברסיטה, סבתא.
ויקטוריה מלטפת את שיערה של ילנה ומסיטה אותו מעיניה.
ויקטוריה
את תסתדרי. את בוגרת.
את הנכדה שלי (בגאווה).
ילנה מנגבת את דמעותיה, שפתיה קפוצות.
ילנה
אולי בעוד שנה-שנתיים
ויקטוריה מפסיקה ללטף אותה ומבטה מתקשח.
ויקטוריה
אני ילדתי את אמא שלך בגיל 17.
ילנה קמה מתיישבת ליד סבתה.
ילנה
סבתא אני לא רוצה ללדת בגיל 18.
אני רוצה ללמוד.
ויקטוריה מתרגזת.
ויקטוריה
ההורים שלך יודעים מה טוב בשבילך!
ילנה
זו את שהחלטת!
ויקטוריה קמה. ילנה מתייפחת.
ויקטוריה
זה לטובה.
ויקטוריה יוצאת מהחדר וסוגרת אחריה את הדלת.
חתוך ל –
7) פנים. סלון בית משפחת כהן – לילה:
חיים נכנס לדירה ושם את הכיפה בחזרה על ראשו. הוא מתחיל לסדר את הסלון ההפוך. הספות מכוסות עכשיו בשמיכת וופל פרחונית ובכל מקום זרוקים בגדים. ניתן להבחין בבגדי עבודה, גופיות, שמלה מסמורטטת וחלוק, גרבי ילדים, מגבות וסדין מקופל. על אחד הקירות תלויות תמונות של בני המשפחה: תמונתו של חיים ותמונה של ברוך מלפני כמה שנים וביניהן תמונה גדולה יותר של בחור לא מוכר, דומה מאוד לחיים, אך עם פאות וזקן עבות. C.U על התמונה של נתנאל.
חיים מקפל את הבגדים במהירות ובחוסר קפידה ומתעכב על החלוק. הוא מפשפש בכיס ומוצא קליפס ורוד לשיער, שרשרת זהב עם לב ו-20 שקל.
ברקע נשמע רעש של דלת נטרקת ומים יורדים. חדווי, נכנסת לסלון, לבושה בפיז'מה קצת קרועה ודהויה ושיערה המתולתל פרוע. שפתיה צבועות באודם חום כהה, עפעפיה מאופרות בתכלת ומתחת לעיניה צללית שחורה, כמו עיגולים שחורים. חיים העומד בגבו אליה מחזיר את הקליפס לכיס החלוק ואת הכסף והשרשרת דוחף לכיס הג'ינס.
חדווי
איפה ברוך?
חיים אינו עונה. הוא מניח את החלוק בזהירות וממשיך לסדר את הבגדים.
חדווי
הוא בישיבה. זה כמו בבית ספר
שאתה לא יכול ללכת מתי שאתה רוצה.
חיים מסתובב אליה.
חיים
לכי לישון.
חדווי
אז תקריא לי בספר.
חיים מסיים לקפל ומתקרב אליה באיום.
חיים
לכי לישון!
חדווי
לא רוצה. תקריא לי רק אחד אז.
חיים מתיישב על הספה.
חיים
לכי לישון עכשיו!
חדווי רצה לספה, מטפסת עליה בסמוך לחיים ומתחילה לקפוץ.
חדווי
סיפור! סיפור! סיפור!
חיים
תפסיקי! מה לא הבנת?
חיים דוחף אותה בגסות והיא נופלת על הרצפה, ראשה נחבט קלות בשולחן. חדווי ממששת את הראש ומתחילה לבכות בשקט.
חדווי
אני רוצה סיפור.
חיים קם וממשיך לסדר. חדווי ממשיכה לבכות ומדי פעם מפסיקה לרגע ומציצה בו כדי לראות אם הבכי משפיע עליו. חיים מתעלם ממנה דוחף את הספה והכורסא לפינת החדר.
את השולחן הוא מצמיד לספות.
חיים
סיפור? אני אביא לך סיפור.
ת'סיפור של החיים. חרא של סיפור.
(הפסקה) לכי לאמא שלך!
חדווי משתתקת ומביטה בחיים שממשיך לסדר.
חדווי
היא ישנה.
חיים יוצא לרגע מהסלון וחוזר עם מזרון. הוא שם את המזרון על הרצפה בחלל שהתפנה. הכורסא מפריעה קצת אז הוא מזיז אותה ומגלה כוסית שבורה. חדווי לא שמה לב לכך, כי גבו מופנה אליה.
חיים
אז תלכי לישון גם את.
חדווי
אבל אני לא נרדמת! תשחק אתי.
חיים
(צועק)
שהיא תשחק איתך!
חיים מסתובב אליה במבט עצבני.
חדווי
היא לא מתעוררת!
חיים מפנה אליה את גבו ומתכופף לנקות את השברים.
חיים
(מסנן לעצמו)
מעניין למה
חדווי מתקרבת אליו ומתיישבת על השולחן בישיבה מזרחית, על פניה הבעה בוגרת.
חדווי
למה שהיא בדכאון.
חיים מסיים לאסוף את השברים ומתרומם בפתאומיות. חדווי יורדת במהירות מהשולחן.
חיים
גם אני בדכאון!
חדווי מביטה בידו מלאת הזכוכיות של חיים ובורחת מהסלון.
חתוך ל –
8) פנים. החדר של ברוך בפנימיה – לילה:
ברוך נכנס לחדרו בפנימיה. הוא מניח את ספר התנ"כ על השולחן ואז מתחרט ומניח אותו על המדף שמעל למיטתו, שנראה ריק משהו ביחס למדפים של שותפיו לחדר.
החדר מאורך ועומדות בו 4 מיטות. מעל כל מיטה מדף קטן עם
ספרים ולאורך אחד הקירות ישנו שולחן כתיבה ישן וקטן ו-2 ארונות מפח. על קיר ליד הדלת תלויה תמונתו של הרב מרדכי אליהו. המיטה של ברוך קרובה לשולחן. על המיטה שעומדת ממול למיטתו יושב אליהו מוקף ב-4 נערים אחרים שרוכנים מעליו ומעבירים ביניהם מכתב. אף אחד מהחברים אינו מגדל פאות ולכן ברוך בולט בשטח.
אליהו
אח שלי, קיבלתי ת'צו. בוא 'סתכל.
רוך פותח את הארון ומוציא בגדים נקיים. החבר'ה מסתובבים אליו ומסתכלים בו. הם מחליפים ביניהם מבטים ואליהו קם מהמיטה, הצו בידו ומתקרב לברוך. הוא מביט בברוך בעניין. פניו של ברוך פצועות – השפה העליונה שלו מדממת, יש לו פנס בעין ימין, שפשוף על לחי ימין, וחתך בסנטר.
אליהו
(לחברים) אללה יוסתור!
החבר'ה מקשיבים בסקרנות ומתלחשים. ברוך מביט באליהו לרגע וסוגר את הארון. הוא מתיישב על מיטתו ומוריד את הנעליים. הגרביים הלבנות רטובות לגמרי ודבוק להן חול וכמה צדפים. החבר'ה צוחקים.
חבר
וואלה מה זה?
אליהו
הר"מ חיפש אותך בערבית
ברוך נוטל מגבת ממיטתו וכורך אותה סביב צווארו. אח"כ מוציא מהארון טריינינג נקי ולבנים.
ברוך
(עצבני)
מה סיפרת לו?
אליהו
אני אי פעם אמרתי עליך משהו?
שניים מהחברים עוזבים את החדר והשניים הנותרים פורשים לשתי המיטות הרחוקות יותר. ברוך מתבונן בצו שאליהו מחזיק עדיין. אליהו מושיט לו את הצו. ברוך קורא אותו בקנאה.
אליהו
אתה מפסיד, אחי. קרבי זה הכי!
ברוך
גם אני מתגייס לקרבי
אליהו לא עונה. הוא מושיט את ידו כדי לקחת את הצו. ברוך מתחמק. הוא נראה עצבני לאללה, ידיו רועדות.
אליהו
(מגחך) צדיקים לא מתגייסים.
רק לצבאות השם
ברוך מושיט לו את הצו בחזרה.
ברוך
בעזרת השם אני אתגייס, בעזרת השם
אליהו
עם הפיאות שלך ישר שמים אותך
פקידה פלוגתית
אליהו מתיישב על מיטתו וצוחק, שני החבר'ה האחרים מצטרפים לצחוקו.
אליהו
הוא צדיק! הוא צדיק! הוא הומו!
(בנגינת "הוא גדול")
השותפים קמים ומתחילים לרקוד ולמחוא כפיים בהתלהבות. ברוך מסתכל על אליהו בזלזול ויוצא מהחדר.
אליהו
תחליף גרביים, למה "ברוך" זה לא שם
מתאים לקוטג'!
חתוך ל –
9) פנים. מקלחת בפנימיה – לילה:
ברקע נשמע השיר "קול גלגל" של שוטי הנבואה.
ברוך מתקלח. הוא ערום ורק הדיסקית לגופו. הכיפה לראשו, עיניו עצומות ונראה כי הוא מתפלל מבעד למים. הוא סוגר את הברז ופניו רטובות ספק מהמים ספק מדמעות. על גופו ניכרות החבטות והוא מכוסה בשטפי דם, חתכים ושריטות. ברוך פותח את עיניו. הוא יוצא מן המקלחת ומתנגב במהירות, מתלבש ויוצא.
חתוך ל –
10) פנים. מסדרון בפנימיה – לילה:
ברוך צועד במסדרון, הבגדים המלוכלכים בידיו. הוא חולף על פני דלת עץ רחבה סגורה. ברוך חוזר על עקבותיו לאותה דלת, מניח את הבגדים על הריצפה, פותח אותה ונעלם באולם התפילה. הדלת נסגרת. שומעים מבעד לדלת את קול שירתו
של ברוך.
ברוך
(Off Sc.)
אדון הסליחות / בוחֵן לבבות
גולה עמוקות / דובר צדקו
חטאנו לפניך – רחם עלינו.
Fade out ל -
11) פנים. בית משפחת כהן – לילה:
Fade In. פלאשבק. ברקע נשמע קולו של ברוך האומר את אדון הסליחות.
ברוך
(O.V)
הדור בנפלאות / ותיק בנחמות
זוכר ברית אבות / חוקר כליות.
חטאנו לפניך – רחם עלינו.
טוב ומטיב לבריות יודע כל נסתרות
כובש עוונות/ לובש צדקות
חטאנו לפניך – רחם עלינו.
ברוך בן ה-10 ואביו בסלון. ברוך לבוש בחולצה משובצת ומכנסיים קצרים. פיאותיו מוארכות אך לא ארוכות ממש (נראה כאילו רק התחיל לגדל אותן) והוא חובש כיפה סרוגה קטנה יחסית בצבע תכלת. ברוך מנסה לברוח מהאב.
לשניה נדמה שהם משחקים תופסת, אך לבסוף האב תופס אותו ומכה בו. לפתע נשמעת טריקת דלת רועמת. נתנאל נכנס הביתה. הוא בן 14, לבוש חולצת כותנה לבנה ומכנס שחור ועל ראשו כיפה שחורה גדולה – אותה כיפה המתנוססת כיום על ראשו של ברוך. פיאותיו ארוכות. נתנאל תופס באגרוף של האב ועוצר אותו. ברוך קם ומסתתר מאחוריו. האב משחרר את ידו מנתנאל, נראה שהוא ויתר והוא הולך לכיוון המטבח, אבל אז הוא מתחרט, מסתובב ומכניס אגרוף לפרצוף של נתנאל. נתנאל לא מוותר. הוא תופס במותניו של האב ודוחף אותו על שולחן הסלון. להפתעתנו הוא יותר חזק מהאב. ברוך מביט בו בהערצה. נתנאל מביס את האב וברוך רץ אליו ומחבק אותו. האב נראה מושפל. נתנאל מביט באב ורואים מתנועות ידיו שהוא מזהיר אותו. נתנאל מלטף את שערו של ברוך בחיבה
ומסלסל את פאותיו שנפרעו. ברוך מאושר.
חתוך ל –
12) פנים. חדר אמבטיה בבית סבתו של יקוב – לילה:
רואים ב – P.O.V של יקוב את הסלון, מבעד לחדר האמבטיה.
סבתא של יקוב שוכבת על הספה שבסלון מול טלוויזיה קטנה שדולקת על תוכנית ברוסית. היא לבושה בכותונת לילה לבנה ושיערה אסוף בתוך מטפחת על מטפחת. עיניה עצומות ונשימתה מחרחרת.
הספות בסלון חומות, הרצפה מכוסה שטיחים קווקזים יפים וכך גם הקירות. אלו בולטים על רקע עליבות הדירה. באמצע הסלון שולחן ועליו קערת פירות וכוס תה עשויה זכוכית ללא ידית. על קיר אחר תלויה תמונתו של יקוב מגיל 13.
יקוב סוגר את דלת האמבטיה, מתלבט ואח"כ נועל אותה במפתח. חדר האמבטיה ישן למדי. הוא כולל אמבטיה וכן שירותים ומכונת כביסה ישנה. מעל הכיור ארון אמבטיה מפלסטיק בצבע צהבהב. יקוב פושט בזריזות את הסוודר. מתחת לסוודר הוא אינו לובש דבר ורואים רק את כתפיו. הוא מסתכל על עצמו בראי, שוטף פנים ואז בוהה במראה. אח"כ הוא מרטיב את השיער ומסדר אותו קצת. הוא מוציא מהארון בקבוק אלכוהול וצמר גפן ומתיישב על האסלה הסגורה. הוא מסיר את המגף הימני ושולף מהגרב העבה סכין קפיצית. הוא פותח אותה ורואים שהלהב שלה קצת מוכתם. הוא ניגש לכיור, שוטף את הסכין ואח"כ מנקה אותו באלכוהול. הוא מסתיר את הסכין מאחורי השירותים ופותח את דלת חדר האמבטיה. סבתא שלו עומדת שם, לבושה בחלוק וממתינה לו. השיחה מתנהלת בניב קווקזי.
סבתא של יקוב
מאוחר. היא כבר לא תבוא.
סבתא של יקוב הולכת לחדר הסמוך, על פניה מבט כואב של החמצה. יקוב הולך בעקבותיה.
סבתא של יקוב
סבא שלך היה לוחם גיבור ועכשיו גם אתה.
חתוך ל -
13) פנים. מטבח בבית סבתו של יקוב – לילה:
יקוב יושב במטבח הצר מול שולחן מלבני קטן וסבתו מגישה לו צ'ודו (מאפה בצק עם בשר). היא רוכנת מעל הסירים והמחבת, זזה באיטיות וגוררת רגל. על השולחן כוס עם מיץ רימונים ורדיו טייפ קטן וישן שמודבק בסלוטייפ. השיחה מתנהלת בניב קווקזי.
סבתא
תאכל לבריאות בני
יקוב אוכל ומדבר בפה מלא.
יקוב
האוכל שלך הכי טעים בעולם!
סבתא
תאכל תאכל. הכנתי לכבודך גם דולמא.
יקוב לוחץ Play על הטייפ הישן ומוסיקה קווקזית מתנגנת. השיר המתנגן הוא "ילדי הקט" (שיר ילדים בו מבקשת האם שבנה יהיה גיבור).
סבתא מגישה צלחת עם דולמא ואח"כ מוציאה מכיס החלוק שלה קמע קטן עטוף בחתיכת בד. היא מניחה אותו על השולחן.
סבתא
שאלוהים ישמור עליך בצבא.
חתוך ל –
