משירי ארץ תש"ח

צרור יריות

 על ארץ קוממה,

מיני עבר גולשים

אל פי מהומה

גשים מלחשים כגל

לשים חלום אלפיים

לאל

אך שירת החירות

לא תחדל.

צרור יריות

אל ענפי העץ

מגילת העצמאות

תחילה או קץ.

מוות או חירות

בפי כל אדם

להיכנע ולמות

זה קטל ודם.

על המשלטים

יושבת העיר

צוק העתים

או שליטה בציר.

בסערה הלוחמים עלו

בשיירות בדרכי עפר

נפשם לעוז שאלו

בפרק גבורה מפואר.

הנה יכסף המגש

הרווי דם גיבורים

מני גליל ונגב חש

עד יישובים נצורים

ונפש לנפש תלחש

מול צבאות הצרים.

בדרכים המובילות להר

מי יצפין ומי ידרים

לעצור האוייב בשער

הו שירת בחורים

הן בגיל הן בצער

זקן,אשה

ונער

מדינה נולדת בסערה

דממה יש בתום

כולם אומרים שירה

אך הלב יעמוד לדום

עת בנינו נזכרה.