הצל

 

מגיל צעיר היתה בטוחה שרק איתו תמצא את הדרך לעצמה. תמיד חלמה על מקומות רחוקים, טיולים ברחבי העולם, והוא איתה. זכורה לה תשוקה לטייל באפריקה, אוסטרליה, אירלנד. כשעצמה את עיניה ומוזיקת עולם ברקע, היתה רואה את עצמה מהלכת במקומות מרתקים, עם דמות מסתורית לידה. יושבת על צוק, כותבת מכתבים לאלוהים, כשהרוח פורעת את שיערה, והוא שם מאחוריה. פוגשת אנשים, מכירה תרבויות, נכנסת לעומקם של דברים, והוא איתה. יושבת על שפת האגם הגדול שמאז ומעולם ראתה בדמיונה, משכשכת רגליה במים הקרירים. הוא לא מחבק אותה, לא מדבר איתה, רק נוכחותו חשובה. מטיילת ביערות עתיקים, מחבקת גזעי עץ עבים ומרגישה את העוצמה שלהם. שומעת מוזיקה אירית באוטובוס שחוצה את הנוף באירלנד. מתגלגלת בשדות רחבים עם בגדים לבנים נעימים, ישנה באכסניות בתוך עיירות כפריות. מבקרת במערב הפרוע עם קאובויים. שוכרת ג'יפ וחורשת על כל החופים, קוטפת תאנים בדרך ונכנסת למים הכחולים.

 

בדמיונות רבים ומגוונים אלו, הוא תמיד שם. לא איתה. לידה. מסתורי, צל שמלווה אותה. ליבה רוצה לחוות, לטעום עולם, אך ידוע לה שרק היא מבינה את עצמה, את החלומות החזקים האלו תוכל להגשים לבד. לא טיולים מאורגנים עם מצלמות דיגיטליות, אלא מסע של לימוד עצמי, הגשמת רצונות שקיימים בה מאז שזוכרת את עצמה.

 

הוא לא באמת שם, היא לא באמת זקוקה לו.

אך בחלומות, ממשיך הצל ללוות אותה במסעותיה.